Author: sholommorgenstern

Shabbos Parshas Shemini – April 10, 2021 – 29Nisan 5781

On By sholommorgensternIn Divrei Torah, Yahrzeit SpeechesLeave a comment

 

Tomorrow is Zedi Sklar’s mother Yahrzeit – see pictures at the end of this post.

I saw this beautiful Kotzker.

VaYikra 11:33

וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃  

Rashi –             (אל תוכו. אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (חולין כ”ד

Rashi –    ואותו תשברו. לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה:

Kotzker Torah on this Passuk:

הטעם שאין כלי  חרש מטמא אלא מתוכו וגם כן אין לו טהרה בּמקוה, משׁום שכלי חרס אין לו שׁום חשיבות בּעצם, כי במה נחשב הוא  חרש מחרשי האדמה,  ורק עיקר חשיבות אצלו  שיש לו תוך ויכולין להכנס בו איזה דבר לפיכך אינה מטמאה  מגבּה אלא מתוכו  שעיקרו  הוא התוך,  וכן הוא האדם עפר מן אדמה ואין לו חשׁיבות אלא אם כן ישׁ בּתוכו ממש.

The Kotzker says that we can give a reason for this anomaly by Tumah  – a  כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ only becomes Tamah from its inside and there is purification in a Mikvah because  a  כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ has no  חשׁיבית בּעצם – intrinsic value, because it is made out of plain dirt (clay). All of its חשׁיבית is only because it has an inside – תוך and can hold items.  Therefore an earthenware vessel does not become Tamah from its outside, only from its inside because the essence of an earthenware utensil is the inside.  So it is true by man who is created from the dust of the earth –  וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃  (Bereshisis 2:7), man’s only value is if he has a  תוך.  

What does the Kotzker mean?   I believe that the Kotzker Is speaking about the human condition.  Man’s value only comes about when he puts self worth, positive values, and essence into his being, into his psyche.  Man has to feel in his core that I am something. Man does have life force from Hashem, however, that is not enough.  

This is expressed in a story about Reb Leible Eiger. See below for the complete Hebrew text.   Reb Leible Eiger travels to Kotzk against the wishes of his grandfather, Reb Akiva Eiger, and father, Reb Shlomo Eiger.  Reb Shlomo Eiger sends a messenger to Kotzk to see what is going on in Kotzk.  The messenger sees Reb Leibele Eiger sitting at a meal with the students and someone runs in and says  Reb Hersh Ber has arrived. They all ran to greet Reb Hersh Ber.  The messinger follows expecting to see a Talmud Chocom or a distinguished person.  He sees a man dressed as a farmer without the appearance of a distinguished person.  When the messenger asks, why did everyone run to greet Reb Hersh Ber, he is told that Reb Hersh Ber is an עניו – a humble person

has nothing.  On this Reb Chenich Henoch from  Alekander responds, I say that even though he has nothing, and yet he is an  עניו – this is his great מדריגה.    Explanation – someone who is down because he has nothing is depressed.  He is not an  עניו.   I believe what Reb Henoch Chenoch was saying is that Reb Hersh Ber despite having nothing significant in this world, still embraced life, he was happy, and my guess is that his joy of life was infectious.  His being an עניו was that he embraced God, accepted his lot in life, and spread joy to everyone.   Kotzk is synonymous with learning and great Torah scholarship.  Yet Reb Hersh Ber was embraced even though he was unlearned.   Reb Hersh Ber had a strong  תוך .

I showed this to Yonatan Glenner and he answered the way most people would say that he needs to put into himself holiness, Torah, and dedication to Hashem.  You can also add  that man has the spirit of God within him as it says  וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים.   I do not think this is what the Kotzker means.     Man is created from lowly earth, a product that has zero value.   Man must put value into his life. Man must create a חשיבות into the vessel that was created by God from earth.  

My wife had an uncle who had a tough life.   He needed medication. He was divorced.  In the family business, he was given no responsibility and was ignored.  He lived a life of solitude.  How did he create a  תוך? His son in law spoke at the first year Yahrzeit Kiddush that,”my father-in-law was an honored person, why? because his daughter honored him.”  This said it all, by his daughter getting involved in her father’s life towards the end and showing him honor made her father a man of respect.  

In 1998 I was unhappy at work and interviewed at another bank.  I was offered a job.  I decided not to take the job because I was told that I would not have control over my position.   The person offering me the job had wealth.  About 15 years later lost everything.   I also had a boss who also lost close to $20 million.  How do you live with yourself?  My boss does not have a family and has no one. He has to somehow create a   תוך.     The person offering me the job in 1998 has a son in law who is a big Talmud Chachum and has a beautiful family.  This person through his family has a תוך , something he can be proud of, a sense of accomplishment and wake up every morning with a zest for life.  I do not know if he focuses on his bad decision making or if he realizes that he had to lose the money to have a great family.

It took me many years to find my personal  תוך.        

Pictures of Zedi’s mother, Chana Henya Sklar:

Advertisement

Selichos, Eruv Rosh Hashanah – September 18, 2020

On By sholommorgensternIn Divrei Torah, Kotzker RebbeLeave a comment

 Kotzker Vort:

אין שׁלם כלב שבור, אין ישר כסולם עקום, ואין עקום כבּדותת יושר (גלייך ווערטל)

There is nothing whole as a broken heart, there is nothing straight than a crooked ladder, and there is nothing more crooked (deep) than a simple thought.

I attended Selichos tonight, Eruv Rosh Hashanah.   In Selicha # כט  which starts אֵל־אֱמוּנָה עֶזְרָה הָבָה it says    הַיְשַׁר לְפָנֶיךָ לֵב־עָקֹב. – “Straighten before you a crooked heart”.    I stopped as if hit by a thunderbolt.  The following Kotzker Vort popped into my mind  –

(אין שׁלם כלב שבור, אין ישר כסולם עקום, אין עקום כבּדותת יושר (גלייך ווערטל – “there is nothing whole as a broken heart, there is nothing straight than a crooked ladder, and there is nothing more crooked than a simple thought.” 

I gave this Kotzker Vort much thought.

I pictured in my mind one Eruv Rosh Hashanah morning while it was still dark, Selichos were being said in Kotzk.  The Kotzker Rebbe read the above Slicha, stopped, and became immersed in thought.   He thought to himself,  Klal Yisroel are a broken people from all their  צרות, both on personal and on communal levels.  The Kotzker Rebbe prayed – Hashem Yisborach, the Jewish people have broken hearts, there is nothing more whole than a broken heart, אין שׁלם כלב שבור , there is no need to straighten out their hearts, they are pure and holy.  Give Klal Yisroel everything they need, both spiritually and a fulfillment of their physical needs.  Give them Parnosa, let them marry off their children, free them from the heavy hand of daily living, the Poritz, the government, and having their kids being forcibly pressed into the army by the Russian government, referred to as Cantonists). 

The Kotzker perhaps at this moment or later added two more sayings that talk about  ישר and  עקום.        

 אין ישר כסולם עקום – There is nothing straight like a twisted ladder.   I speculate that it means – the ladder refers to the spiritual ladder of Yaakov on which people ascend during their lifetime to the heavens, to achieve Ruchniyos.   The lifetime striving to do the right thing to reach Hashem does not follow a straight and direct path.  It follows a jagged path, rising, falling like a crooked ladder that has twists and turns, but always moving skyward.   The crooked path is really the straight path because it cannot be done any other way.  Similar to the following chart of the stock market prices, while there are dips and valleys, the stock market trends upward. 

(אין עקום כבּדותת יושר (גלייך ווערטל –

I am not sure what the Hebrew means, but the Yiddish is that there is nothing more crooked than a simple thought, an easy piece of Torah. When a Reshon says what seemingly is a simple thought, or a one word Pshet, there are great ideas and thought hidden in the simple explanation of the Rishon. One has to dig deep to understand what the Rishon meant. I see this all the time and Boruch Hashem there are times I can burrow deep behind the one word and uncover great ideas.

Beautiful  Kotzker on the Horvanya of the Pri Megadim:

Emails to and from various Rabbis:

From: Mitchell Morgenstern <mitchellamorgenstern@gmail.com>

Date: Fri, Sep 18, 2020 at 1:27 AM

Subject: Thank You

To: Ben Sugerman , Moshe Revah

Dear Teachers:

Thank you for all the Torah you have taught me this year and every year.  Have a Kesiva V’Chasimah Tovah.  

I worked on the below Kotzker Vort.  While you can change the way I expressed my thoughts, the examples I gave, I believe they are the basic ideas of the Kotzker. At the bottom of the email I put in a magnificent Vort from the Kotzke .on the Pri Megadim and the Pri Megadim’s efforts to understand the Rashba. 

Please. please make any improvements – ideas, spelling and grammar.   Please add.  


Weinreb, Tzvi H. <execthw@ou.org>		Sep 18, 2020, 4:36 PMReply

to me

It definitely works and I like it. It called to my mind a book by the British philosopher Isaiah Berlin, “The Crooked Timber of Humanity”. It is based upon a passage in the writing of Immanuel Kant: which translates as “Out of timber so crooked as that from which man is made nothing entirely straight can be built.” The German original begins: “Aus so krummem Holze, als woraus der Mensch gemacht ist, kann nichts Gerades gezimmert werden.” Shabbat Shalom, Chag Sameach, Shana tovah. THWeinreb

From: Mitchell Morgenstern <mitchellamorgenstern@gmail.com>

Sent: Friday, September 18, 2020 5:05 PM

To: Weinreb, Tzvi H. <execthw@ou.org>

Subject: Re: Thank You

Thank you.  Does my leap to something that has twists and turns and contains a hidden/deep Peshet work?

Sent from my iPhone

On Sep 18, 2020, at 9:28 AM, Weinreb, Tzvi H. <execthw@ou.org> wrote:

 Thank you for your thoughts and good wishes. As you know the Yiddish for עקום is “kroom”.  A better English translation than “twisted” is therefore “crooked” which has the dual connotations: “bent, not straight” and “crook = criminal”! Be well and Kesiva v’chasima tovah THWeinre

Selichos – Erev Rosh Hashanah – #29:

כט. על פי א”ב. חתום אפרים בר יצחק

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  Our God and God of our fathers!

אֵל־אֱמוּנָה עֶזְרָה הָבָה. לְעַמְּךָ כֻּלָּם הֵטִיבָה. יַחַד לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה: בּוֹחֵן לִבּוֹת כֻּלָּם. מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם. יָבִיא בַּמִּשְׁפָּט עַל־כָּל־נֶעְלָם:

Trusted God, extend help and do goodness to Your entire nation [when] they come together to be judged. [He] Who knows their innermost thoughts [and] rules the world with His might brings to judgment for everything hidden.

גָּבוֹהַּ בַּמִּשְׁפָּט הָאֵל. נִקְדַּשׁ בְּצִדְקוֹתָיו כְּהַרְרֵי־אֵל וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְֹרָאֵל: 

God, Who is exalted through judgment1I.e. by bringing the evil to justice, all perceive Him ruling the world. [and] sanctified through His righteousness, [powerful] as the mighty mountains when He judges Israel.

דְּלֵה מֵעֹנֶשׁ נְשֹוּאֶיךָ. בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת מְנַשְּׂאֶיךָ. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ:

Remove retribution from those You carry,2“Those You carry,” i.e. the nation of Israel. those who exalt You with “Grace and truth.”3I.e. those who recognize God’s grace and truth. Righteousness and justice are the foundations of Your Throne.

הַיְשַׁר לְפָנֶיךָ לֵב־עָקֹב. דִּינֶךָ הָהָר יִקֹּב. מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: וְיֹשֶׁר מִדּוֹתֶיךָ נֶחֱמָדוּ. יוֹשְׁבֵי־תֵבֵל צֶדֶק לָמָדוּ. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמָדוּ:

Straighten before You, a crooked heart, Your judgment bores through the mountain4I.e. nothing can stand in the way of God’s judgment.— the justice of the God of Jacob. The righteousness of Your virtues are delightful, the world’s inhabitants learned justice as they stand to be judged by You.

PURIM 2021

On By sholommorgensternIn My LifeLeave a comment

February 26, 2021

Chullin 139B – Moshe Min Hatora Minayim

Hamen Min Hatora Minayim

Esther Min Hatorn Minayim

Mordechai Min Hatora Minayim

Rashi

Maharsha

Ben Yehoyada – Ben Ish Chai

Rabbi Shimi Bertram Chidush

Chasam Sofer

PURIM 2021  

Four  questions were asked of Rav Masnah from people of the city of Pupnai about four individuals; Moshe, Haman, Esther, and Mrdechai.    

Gemora Chullin 139B –

Question #1                     :משה מן התורה מנין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר    

Rashi:                                                                          ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

 Question 2                   המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) המן העץ

Rashi                             :מנין – למעשה המן

                                                                                               המן העץ – יתלה על העץ:                                                                                               

Questions 3 and 4:

אסתר מן התורה מנין (1) (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

Rashi:    “למעשה” אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

                                 מנין – לגדולת מרדכי     

                                 מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה

We have to try to understand their questions. Moshe was obviously in the Torah.  Haman, Esther and Mordechi played prominent roles in the story of Purim.   It seems that Moshe was one question and the other three were a different question.   

What exactly was the question of the Bnei Papunai to Rav Manna for Haman, Esther, and Mordechai?  Was it simply that everyone is mentioned in the Torah, so the Bnei Papunai were asking where are their names in the Torah.  My Pasuk is in Mispatim 22:24 –  אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י = The word אִם is an acronym for my Hebrew name – Avrohom Meir.  I was a lender at Peterson Bank/Manufacturers Bank/MB Financial/5/3rd Bank for 33 years, helping many Jewish people.

Answer 1 – Rashi

Rashi says that their questions were not simply  where are they mentioned in the Torah, but rather where are the events that happened in them hinted to in the Torah. Similar to bible codes.   They were asking where in the Torah is there a hint to Haman’s hanging, Esther being the person who saves the Jewish people, and Mordechai’s leadership.  Proof of this is that when the Gemora says אסתר מן התורה מנין Rashi add in his דברי המתחל  the word  מעשה.  The full דברי   המתחל  is  מעשה אסתר   which means the story of Esther.  The story of Esther is how she became queen and saved the Jewish people from destruction.  Per Rashi the question for Mordechai was where do we see גדולת מרדכי .  The Next rashi says that he was the leader of the righteous people and the אנשי כנסת הגדולה.   This Is understood from the Pasuk that he was ראש לבשמים – the  בשמים referring to the Tzaddikim and Men of the Great Assembly.

Answer #2- Maharsha:

Comes along the Maharsha and says that the questions of the Bnei Papunai were on the names.  All four of these individuals had other names given to them at birth.  We know that names given by parents are considered semi prophecies which defines their character.  .  How do we know that the names alternative names given to them later in life are the names that define them.  Rav Masna gives answers that all four  names are mentioned in the Torah and these names are primary. 

Answer #3 – Ben Yehoyada – the Ben Ish Chai:

The Ben Yehodaya says that the questions on Esther and Mordechai Min Hatorah are intertwined.  There were complaints against Mordechai.  Regarding Esther, why didn’t Mordechai lock Esther away so that she would not end up being forcibly married to Achasverosh.  Mordechai could have locked her away so she could not be found on one extreme.  Mordechai did not do this.   On the other extreme did simply give her over to the king’s messengers.  Rather, he left her in the house and if they found her, then she would have to go.  Hashgacha Pratis takes over.  Esther becomes the queen and saves the Jewish people.  This was hinted in the Torah, that she would save the Jewish people.  This is the מעשה אסתר that is referred to in Rashi.   Her becoming queen and everything else that happened  was preordained in the Torah.  Mordechai being a prophet sensed all this even subconsciously because this was preordained in the Torah.   it was not that Mordechai was reacting to events, Hashgacha Pratis took over,  and Esther ended up being the queen and saving the Jewish people.  The complaints of the other Gedolim were that Mordechai could have hidden Esther away and also did not have to accept leadership in the Persian empire.   They claimed that Hashem would have saved the Jews in another fashion.   The answer is that this is not true.  God preordained that the events of Esther life and Mordechai’s actions were all holy, preordained by the Torah.   He did the right thing and should not be criticized.  

Perhaps the Ben Yehoyada is responding to the pasuk in Esther 10:1:

כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ׃

REashi says because it says  רָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו and not  כל אחיו  , not everyone agreed with the leadership of Mordechai.

My addition to the Ben Yehoyada.

A position for a Gadol B’Torah is a story about Menachem Begin when he was first elected Prime Minister in 1977.   On his first trip to America, Begin went to visit Reb Moshe Feinstein, Reb Yosef Ber Soloveichik, and the Lubavitcher Rebbe.  He went to visit them to get a Bracha and ask for advice.  The Israeli press had never seen a prime minister visit a Gadol B’Torah and they asked Begin, why did you visit this person (I think this was asked when he walked out of Reb Moshe Feinstein’s house.)  Begin knew that this could possibly cause an uproar, so all he said was, I am an old European Jew and I went to see another old European Jew.   Yehuda Avner writes in his book, The Prime MInisters, that when Begin and the Lubavitcher Rebbe met, they agreed that Yehuda Avner would report back to the Rebbe how the meeting with President Carter went and what was said.  That night Yehuda Avner spent four hours with the Rebbe, until well past midnight.  The Rebbe was consulted by Begin about policy and other state matters.  The Rebbe was there for support of the leader of Israel, not publicly, but privately.  Begin knew that the Lubavitcher Rebbe had his back.     When Begin went to visit Rabbi Yosef Ber Solovecihik, Rabbi Riskin was in the room and he described the conversation between Rabbi Soleveichik and Menachem Begin.  When it came time for them to have a serious discussion, Rabbi Riskin was told it is time for him to leave.  History has not recorded what was discussed.  I am sure it was a Bracha and policy questions along with Halacha.

Answer #4 – Chasam Sofer:

The Chasam Sofer has a beautiful explanation.  The two questions of Esther and Mordechai are to ask and explain why when Esther was told by Mordechai that the Jews were going to be destroyed, Verse 4:9, she did not know what to do.  Mordechai said go to the king even though you were not called, risking your life.    Esther was close to being a prophet, however, she did not have the same dream as Mordechai, there was a plot between her husband and Hamen to destroy the Jews.  Mordechai had a dream that night detailing the plot.  Mordechai had time to think it over and concluded that Esther was the wife of the king because she is to be the saviour of the Jewish people.  Esther did not have this dream, so she was not able to process and arrive at a course of action.    The Chasam Sofer says that this bothered Esther.  The reason why Moredechai had the dream and esther did not is hinted to us in the Gemora, Esther is described as הסתר אסתיר.  The dreams of צודק as the Chasem Sofer describes Mordechai’s dream, were hidden from her.  Esther thought that it was proper for her to have a dream.  In order to have a dream of  צודק which is close to prophecy, one has to be in a state of joy and gladness of the heart.  She thought that she did have joy because she was in the king’s palace בּשׂמחה וטוב לבב; however, although she was happy, since she was trapped against her will, she did not have true freedom.  Mordechai on the other hand could go wherever he wants.  He had full simcha and he was the one to have the dream.  In fact the Ramban says that the spice מר דרור that was used could only be wild, not cultivated in a house.  

Shimmy Bertram had a very nice insight.  When Avrohom was taking Yitzchok to the Akedia, he was 37 years old.  Yet he followed his father.  Avrohom was told by God to perform the Akeda.  Yitzchok did not hear the word of Hashem, he went because of his faith in his father.  The nation of Israel has tremendous benefits from the merit of Yitzchok.  Perhaps you can compare Esther to Yitzchak.  She did not hear the word of Hashem, but did what Mordechai told her, and saved the Jewish people.  Perhaps this is why the holiday of Purim will never disappear even after Mosiach comes because the Jews were saved based on faith in our leaders, Emunas Chachamim.   

Perhaps there is another lesson.  In Devarim 31:19 it calls the warning to the Jewish people a song.   How can you call this warning a song.  The answers that through Emunas Chacomin, doing Tshuva, and other acts of kindness, the Rebuke and warnings of destruction can turn into a song, as it did in the days of Esther and Mordechai.

Verse 19:

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Therefore, write down this song and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this song may be My witness against the people of Israel.

The answer may be that you are correct that it is not really a song.  However, if you have an Esther, through her abilities and closeness to ZHashem, she can change the evo; decrease to a song of redemption.  Perhaps maybe that is why it is labeled a song.  Everything that Hashem does is for the good and the evil contains good in it when the nation of Israel changes their destiny through doing the right thing, having the proper leaders.

Maharsha

משה מן התורה מנין כו’ המן מן התורה כו’ אסתר כו’ מרדכי כו’. יראה בזה לפי שבאלו הד’ מצינו שיש להם עוד שמות אחרים במשה טוביה אביגדור כו’ בהמן אמרו שהוא ממוכן אסתר היא הדסה מרדכי בלשן פתחיה ולפי הנראה היה לבעל דין לחלוק ולומר שאלו שמות המיוחדים להם אינם עיקר מן התורה בהם כי שם משה בת פרעה נתנה לו והוא לשון מצרי כדעת המפרשים ושם המן ומרדכי ואסתר נראה כי שמות פרסיים הם כי המגילה נכתבה ע”י הפרסיים שע”כ לא הוזכר שם הקב”ה במגילה כדעת הראב”ע וע”כ אמר במשה מנין שהוא שם המיוחד לו לעיקר מן התורה שנאמר בשגם הוא בשר גו’ שקודם שנקרא כך ע”י בת פרעה קראו התורה אותו בשם זה ע”ש שהוא הוציא ומשה את ישראל מן הים עד”ה ימשני ממים רבים וע”כ נקרא משה ולא נמשה או משוי והוא מבואר כשדור המבול לא היו מאמינים בהשגחה פרטית שאמרו מה שדי כי נעבדנו כדאמרי’ פ’ חלק ונפרע מהם במדה כי לפי הטבע ראוי שיהיה העולם מים במים אבל היתה השגחה אלהית שנא’ יקוו המים ותראה היבשה לצורך בן אדם וע”כ הביא עליהם מי המבול כפי הטבע ולפי שע”י משה רבינו נתפרסם זאת השגחה שבני ישראל הלכו ביבשה תוך הים והמצריים נטבעו שם ע”כ הזכיר שם משה כאן ועד”ז אמר המן מן התורה מנין שזהו שם המיוחד לו ואמר המן העץ במעשה הנחש והוא לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר כחם נחש הקדמוני ובמדרש המן והנחש פתחו באף כו’ ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם כו’ כדאיתא פ”ק דסוטה ואמר אסתר מן התורה מנין שהוא עיקר שמה ואמר ואנכי הסתר אסתיר ע”ש שבימיה נתקיים מקרא זה שאמר הקב”ה אסתיר לפי שרחקו והסתירו ישראל עצמם מדבור אנכי שהוא עיקר אמונה כדאמרי’ פ”ק דמגילה למה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש וע”ז אמר מרדכי מן התורה מנין שע”י זכו להנצל להיעשות בני חורין מלשון מר דרור כי הוא וסיעתו אנשי כנסת הגדולה לא רצו להשתחות לצלם ולא ליהנות מאותה סעודה ועל שם שהוא ראש לגדולה ולש”ט נמשל לראש בשמים משמן המשחה וק”ל:

Ben Yehoyada

Yosef Hayim (1 September 1835 – 30 August 1909) (Iraqi Hebrew: Yoseph Ḥayyim; Hebrew: יוסף חיים מבגדאד‎) was a leading Baghdadi hakham (Sephardi rabbi), authority on halakha (Jewish law), and Master Kabbalist. He is best known as author of the work on halakha Ben Ish Ḥai (בן איש חי‎) (“Son of Man (who) Lives”), a collection of the laws of everyday life interspersed with mystical insights and customs, addressed to the masses and arranged by the weekly Torah portion.

מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס”ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) ‘בְּשַׁגַּם’ זה משה.

אי נמי נראה לי בס”ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן ה‘ תּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב ‘בְּשַׁגַּם’ זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס”ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע”ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו’ (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) 

Next take choice spices: (five hundred weight of) solidified myrrh,

ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים.

Menachem Begin’s story with Rabbi’s Moshe Feinstein, Yosef Ber Solovecihink and the Lubavitcher Rebbe.  The Ben Yehoyada is perhaps  response to וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו

כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ׃

והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור.

אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע”ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.

Chasam Sofer:

אסתר מן התורה מנין וכו’ מרדכי מן התורה מנין. יראה היתה מתייאשת לבקש על עמה ומולדתה משום שלא נודע לה דבר אפי’ בחלום. ואמר רבא פ”ק דחגיגה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא אבל בחלום אדבר בו ופירש”י דדייק מדכתיב ביום ההוא דייקא ביום אסתיר פני אבל בלילה אגלה בחלום. והנה לא נודע לה דבר ושום רמז ע”כ התיאשה מלבוא לפני המלך. והיינו אסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר וגו’ אכן איתא במדרש ומרדכי ידע כבר שנתגלה לו ע”י חלום וכן הוא בתרגום שני. ובמנות הלוי. אלא שלחלום צודק שהוא כענין נבואה צריך להיות שורה בתוך שמחה כמשחז”ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ומסיים שם וכן לחלום טוב רוצה לומר חלום צודק נבואיי. וחשבה אסתר שראוי לגלות לה בחלום שהיא שוכבת בארמון המלך בשמחה וטוב לבב. אבל באמת לא כן הוא כי עכ”פ היתה חבישה שלא ברצונה משא”כ מרדכי מתהלך ברצונו וחפצו והוא שמחה יותר והוא ראוי לחלום נבואיי יותר דבר זה גילה לנו רמב”ן בפי’ התורה פ’ כי מור דרור שיקחו מור מחיה שהיא דרור והולכת ברצונה בין הערוגות ולא מאותן החבישים בבתים להאכילן ולפטמן כי מור שלהם אינו חשוב כאותם המתהלכות חפשי ודרור והיינו מרדכי מן התורה מנין מור דרור:

ומתרגמינן מארי דכי’ אמרתי עפ”י ירושלמי דשקלים וש”ס מנחות מרדכי בילשן שהי’ בולל לשונות ודורשן כגון גגות צריפין גג לה”ק וצריף לשון ארמי וכן עין סנכר עין לה”ק וסנכר לשון ארמי ע”ש וה”נ כשמו כן הוא כי בלה”ק נקרא מור דרור ובלשון ארמי מארי דיכיא. ונקרא פלגא לה”ק ופלגא ארמי מר לה”ק דכי ארמי:

Torah Temimah on Chumash:

הסתר אסתיר. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז לאסתר מן התורה מניין, אמר להו, ואנכי הסתר אסתיר כ

(חולין קל”ט ב’)

כמה פירושים ובאורים ורמזים נאמרו בבאור אגדה זו. ולי נראה פשוט עפ”י הדרשה הבאה והסתרתי פני מהם ביום ההוא, אמר הקב”ה, אעפ”י שהסתרתי פני מהם – בחלום אדבר בו, ופירש”י ביום ההוא קדייק, ביום ולא בלילה, שמראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, עכ”ל. ור”ל דכשעתידה לבא איזו גזירה וצרה חלילה מראה הקב”ה את הדבר למי שראוי בחלום הלילה כדי שיתפלל ויתבטל הגזירה. והנה איתא במדרשים על הפסיק באסתר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאין ידע – בעל החלום הגיד לו [והובא בפירש”י שם], וזהו ששאלו, אסתר מן התורה מניין, כלומר ענין אסתר ומקריה, שיודיע הקב”ה דבר גזירה בחלום כדי שיתפללו, איפה רמוז בתורה, והשיב רב מתנה, ואנכי הסתר אסתיר, וצ”ל וגומר, שסמך על יתר לשון הפסוק ביום ההוא, ועפ”י הדרשה על אותו הלשון בחלום אדבר בו, וכמש”כ, ויען כי עיקר המגילה נקראת ע”ש אסתר, לכן תלו השאלה על שמה, ואף רב מתנה כיון להשיבם בערך לשון נופל על לשון הסתר אסתיר, ודו”ק. .

מר דרור. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, מר דרור וכתרגמינן מירא דכיא

 מחפירש”י מניין לגאולת מרדכי, דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה”ג, עכ”ל, והדברים צריכים באור, ונראה באור הענין ע”פ האגדה דמגילה י’ ב’ דדריש שם על הפסוק דישעיה נ”ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן וכו’, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע”כ, ור”ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע”ש הכתוב בשה”ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, ואולי דריש מרי מלשון מר, שהיה ראש גם לסנהדרין כמבואר במגילה.

ולולא פירש”י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא מגילה שם דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א”כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, והוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית. ועיקר הדבר ששינה שמו יש לזה טעמים וענינים שונים שאין כאן המקום לבאר, וע”ע לפנינו בפ’ נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .

Torah Temimah on Esther:

ושמו מרדכי. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, דכתיב (שמות ל’) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא

פירש”י מניין לגאולת מרדכי דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה”ג, עכ”ל, והדברים צריכים באור, ונראה ע”פ האגדה דמגילה י’ ב’ דדריש שם על הפסוק דישעיה נ”ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע”כ. ור”ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע”ש הכתוב בשה”ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, ו

היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא דמגילה שהבאנו דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א”כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, ועוד לשם שהוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית וע”פ התרגום כמבואר, ועיקר טעם הדבר שנשתנה שמו הוא מפני שהוא ראש לצדיקים שבדורו, וכמש”כ בדרשה הקודמת. ועיין עוד מש”כ בתו”ת פ’ נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .

Footnote 1:

 Devarim 31:17 – 19

Verse 17:

וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃

Then My anger will flare up against them, and I will abandon them and hide My countenance from them. They shall be ready prey; and many evils and troubles shall befall them. And they shall say on that day, “Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.”

Verse 18:

וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃

Yet I will keep My countenance hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.

Verse 19:

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Therefore, write down this song and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this song* may be My witness against the people of Israel.

Sefari translates שִּׁירָ֣ה as poem and Chabad as song.   שִּׁירָ֣ה is normally tranlstated as a song.

Footnote 2:

Question #1:

משה מן התורה מנין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר  

Rashi:                                                                   ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

From where in the Torah is the existence of Moses [Moshe] alluded to before his birth? He replied that the verse states: “For that he also [beshaggam] is flesh; therefore shall his days be one hundred and twenty years” (Genesis 6:3). The numerical value of beshaggam is the same as that of the Hebrew name Moshe, and it is known that Moses lived a total of 120 years (see Deuteronomy 34:7).

Question 2:

המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) המן העץ

Rashi                                                                                                                             :מנין – למעשה המן

המן העץ – יתלה על העץ:

They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the hanging of Haman? He replied: The verse states after Adam ate from the tree of knowledge: “Have you eaten of [hamin] the tree, about which I commanded you that you should not eat?” (Genesis 3:11). Hamin is spelled in the same manner as Haman: Heh, mem, nun.

Questions 3 and 4:

אסתר מן התורה מנין(1) (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

                                             למעשה אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

מנין – לגדולת מרדכי:

מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the events involving Esther? He replied to them that the verse states: “Then My anger shall be kindled against them on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Have not these evils come upon us because our God is not among us? And I will hide [haster astir] My face on that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned to other gods” (Deuteronomy 31:17–18). They also asked him: From where in the Torah can one find an allusion to the greatness bestowed upon Mordecai? He replied: As it is written with regard to the anointing oil in the Tabernacle: “And you shall also take the chief spices, of flowing myrrh [mor deror]” (Exodus 30:23); and we translate mor deror into Aramaic as: Mira dakhya, which resembles the name Mordecai.

Miketz: December 18, 2020

On By sholommorgensternIn Divrei TorahLeave a comment

Gave a Chumash Shiur on December 17, 2020 for the family via Zoom.  In attendance Karen Schwartz, Yosef Janowski, Avi Beer, Chanie Caplan, Alltie Beer, and Matt Schwartz at the end.

We are still in quarantine in Toronto.  My mother in law is coming back from Baycrest, the rehab this coming week.

Bereshis – Chapter 41- Verse:1:

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile,

Rashi:

                                                                                             ויהי מקץ. כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:       

על היאר. כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיִם יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת:

Targum Onkelys –   וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא:

Targum Yonasun Ben Uziel:

ויהי וַהֲוָה מִסוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין עָאל דוּכְרָנָא דְיוֹסֵף קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ וּפַרְעה הֲוָה חָלִים וְהָא קָאִי עַל נַהֲרָא  – It was at the end of two years, that the remembrance of Joseph came before the Word of the Lord. And Pharaoh dreamed, and, behold, he stood by the river. 

Midrash 89:4

וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא.

“and Pharoah dreamt” – and do not all people dream?! Rather the dream of a king is regarding (or perhaps belonging to) the entire world.  

Questions on this Pasuk:

  1. The word וַיְהִ֕י is normally language use when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from a prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  This is a time of joy.  
  2. Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.
  3. It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?
  4. חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר׃ – all are written חסר and not   מלא
  5.  הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?
  6. The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

Answers:

Question #1)

The word וַיְהִ֕י is normally language used when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  

            The Ohr HaChaim Hakodesh has three answers: 

A)  This is the start of the exile of Egypt 

B)  The pain of the entire world that will be thrust into a severe famine for seven years     

C)  Pain of Yoseph who was imprisoned an extra two years 

Language of the Ohr HaChaim HaKadosh:

ויהי מקץ. טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס’ במס’ שבת (י:) וכמו שכתב הראב”ד (פ”ו הל’ תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו’:

עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב”ה כביכול לו צר בצרת עולמו, וצא ולמד ממה שדרשו ז”ל (מגילה י:) בפסוק (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה וגו’:

עוד ירמוז לצערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו ב’ שנים אחר חלומו של שר המשקים כי אז היה לו לצאת כאומרם ז”ל (ב”ר פ’ פ”ט) וז”ל בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני ניתוספו ב’ שנים, הרי שהוסיפו לו ב’ שנים בצער, ותמצא שאמרו ז”ל (שם) ויהי מקץ קץ שם לחושך. ולפי זה יכוין על זה הדרך ויהי מסיבת קץ שהוא יצר הרע שנקרא קץ כל בשר והוא סיבה לצערו של צדיק שנתים ימים. ובזה הרווחנו גם כן תחלת זה החשבון של שנתים שהוא לחלומו של שר המשקים שהיה זמן זכירת יוסף לטובה, וטעם ב’ שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני כנגד כל זכירה מנע ה’ זכרונו בראש השנה שהוא זמן הזכרון:

 Question #2)

Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.

Answer:    I do not fully understand the Sifsei Chachomim who says –  מקץ. פירש”י כתרגומו מסוף ופי’ כן דלא תימא מתחלה כמו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך שפי’ מתחלת שנה שלישית  . 

The Tur and the Tur HaAroch discusses the word  מקץ.    The Baal Haturim says:  

נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים (לעיל טז ג) מה להלן עשר שנים אף כאן עשר שנים.  ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר שנים ועוד שנתיים  

 The Baal Haturim explains the Pasuk as saying that Joseph was in jail for 12 years.   It says here מקץ and it says by Avrohom in Bereshis 16:3 – “מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים”,  therefore the word מקץ  means 10 years, plus another two years. Yoseph spent a total of 12 years in prison. 

For additional color see the below Tur Haruch from Sefaria.

ויהי מקץ שנתים ימים. פי’ לסוף ב’ שנים הי’ זה המעש’ שפרעה חלם ולא פי’ מתי התחילו ב’ שנים ונראה שהיה לסוף ב’ שנים מיציא’ שר המשקה מבית הסוהר שהי’ גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח’ ב’ שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי’ תפוש י”ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה’ בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט’ שנים הי’ תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי’ שנה ואחריהם ב’ שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב’ ביוסף ואם לא חטאו עד ט’ שני’ אחריו א”כ הרב’ דברו בט’ שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט’ שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר:

 Question #3)

It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?   I saw some Meforshim but I do not have a good answer.

 Question #4)

חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר  – all are written חסר and not  מלא

I do not have a good answer for this.  Other than the real story of this Parsha is hidden.

Question #5)

 הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?

Both Onkelys and Targum Yonasan Ben Uziel translate הַיְאֹֽר as river.  Do they argue on Rashi or not?  You can say they don’t because the word itself does translate in river, Rashi is using the ה – הידעה.  Even though I would think that Targum Yonasan Ben Uziel would have been more specific.

Sifsei Chacomin discusses this – כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס כו’. ה”פ דק”ל למה כתיב על היאור בה”א הידיעה אלא ודאי ה”פ היאור הידוע הנזכר לעיל וקאי על הד’ נהרות שכתובים בפ’ בראשית (לעיל ב יא) וא”כ למה לא כתיב בכאן נהר כמו שכתוב שם אלא ודאי אי הוה כתיב נהר לא הייתי יודע על איזה נהר קאי שד’ נהרות כתובים לעיל לכך כתיב יאור כלומר הנהר שעשוים יאורים דכל שאר נהרות אינן קרויין יאורין חוץ מנילוס כמו שמפרש ואזיל ונילוס היינו פישון הנזכר לעיל בפרשת בראשית כדפירש רש”י שם וכל שאר נהרות דנקט רש”י קאי אשאר ג’ נהרות הכתובים בבראשית:

שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה כו’. דקשה לו כיון דקאי אאחד מד’ נהרות         הנזכרים בבראשית למה לא הזכיר אותו בשמו המיוחד אלא לפי שעשוי יאורים יאורים על ידי בני אדם לכן        קראו בשם יאור וכל שאר נהרות אינם עשויים כן:

Question #6)

The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

The Ohr HaChaim has two answers. I love his second answer and will explain it here:

 ועוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: 

The Ohr Hachaim is saying that during the entire two years Pharaoh was dreaming the dream of the cows and grains;  however he forgot it every morning.  At the end of the two years he dreamt and did not forget.  What does the Ohr HaChaim mean?  The redemption via the dreams of Pharaoh were to happen two years earlier and already existed.  When Yoseph added the two words and Harshem delayed Joseph’s redemption for two years, Hashem did not pull the dreams  back.  They already existed in the world.   Perhaps if Yosef could have done Tshuvah his redemption would have occurred before two years.

I think the Ohr HaChaim is saying something more profound.  Pharaoh forgot not because Hashem made him forget, but because he did not care.  He was not a benevolent ruler who truly cared about the Egyptians.  He was a typical tyrannical ruler who only cared about himself, his power,  and ruled harshly, with evil.  This is why he forgot. His dreams were not able to break through from his dream state to his consciousness.  There were  undercurrents in the world from Hashem that hard times were coming and also one one of redemption.   Had he been a ruler who truly cared about his subjects, such as a Dovid Hamelech or an Abraham Lincoln, he would have plugged into the Ratzon Hashem and remembered the dream.   Perhaps, if Pharaoh remembered the dream Yoseph would have been freed earlier because he would  have been needed to save the world.  This is what the Ohr HaChaim is telling us.  There are times of tremendous change in the world, of Siattah Dismayah in the world.  The world is changing, with Hashem putting the change into the spiritual atmosphere of the world where anyone with proper spiritual sensitivity can sense and plug into the Tatzon Hashem.

There are leaders who understood the undercurrent of a changing world and took their efforts into a new direction and did great things because they were plugged into the Ratzon Hashem.  In 1967 after the six day war, there was a new dimension Hashem put into the world, it was a world of T’shuvah.   The Lubavitcher Rebbe plugged into this new feeling in the world for a return to Judaism and his efforts became supercharged.  He made this a reality.   The Rebbe started his Tefillin campaign to bring light to the world.  The Rebbe understood that putting Tefillin on Jewish men is not a small unimportant feat.  It would change the life of the person  and bring positive results to the Jewish world.  The Lubavitcher also cared about the world at large and many non-Jewish people came to him for a blessing.

The second one was Theodore Herzl.  He came from the secular side.  He saw that the Jewish people were not going to survive Europe.  He was able to plug into the Ratzon Hashem due to his desire to help his fellow Jews and be the agent of change.  He plugged into the Ratzon Hashem just like Pharaoh could have.   Theodore Herzl created the reality of a Jewish state from a dream.    He died at 44 from the strain of efforts.  Martin Brody has a beautiful essay on the repentance of Theordoe Herzl and I have spoken about the complete Tshuva of Herzl.  Both are on my website, Kotzk.com,

Chapter 41 – Verse 2:

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

When out of the Nile there came up seven cows, handsome and sturdy, and they grazed in the reed grass. 

יפות מראה. סִימָן הוּא לִימֵי שֹׂבַע, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִרְאוֹת יָפוֹת זוֹ לָזוֹ, שֶׁאֵין עֵין בְּרִיָּה צָרָה בַחֲבֶרְתָּהּ:: 

Compare this Rashi to Onkleys who say Rashi but in the last two words of the Pasuk. 

Onkelys                                :וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחֲוָה:

Onkelys is saying Pshat like this Medresh – 89:4 – 

 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג):  יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, כִּירִי עֶבֶד קִירִי אָדוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם, אָמַר רַב אַחָא נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן שָׁלוֹם לָעָם.

Targum Yonasan Ben Uziel does not pick up on this concept at all.

וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹי גוּמַיָא

and, behold, from the river came up seven oxen good-looking and fat-fleshed; and they grazed in the midst of the sedges.

Rashi                    (11 – באחו. בָּאֲגַם, מריש”ק בְּלַעַז, כְּמוֹ יִשְׂגֶּא אָחוּ (איוב ח

 Sefaria: IN THE REED-GRASS — in the marshy land. old French marais; English, marsh.  Similar is (Job 8:11) “Can reed-grass (אחו) grow?”

Artscroll:   In the Swamp i.e.   בָּאֲגַם – in the marshland, marese in Old French. It is like   אָחוּ in  יִשְׂגֶּא אָחוּ  in “(Would) a swamp flourish”

However Rashi seems to contradict himself from the Pasuk in Iyuv 8:11 where Rashi says –  ביצה מריש”ק בלע”ז:   The question is what is the translation of  אחו.  Here Rashi says swamp and the Ibn Ezra says it is either a valley where there is foliage or it is  a name of a specific plant. Perhaps Rashi feels that the old France word of מריש”ק is the meaning of אחו and  ביצה.       

Iyuv 8:11הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם                  ׃

Can papyrus thrive without marsh? Can rushes grow without water?

Rashi in Iyuv 8:13:

היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש”ק בלע”ז:

Can papyrus shoot up They will say this: Papyrus cannot grow except when the marsh is wet with its water and its moisture. בִצָה is marese in Old French, a marsh.

Ibn Ezra:   בלא בצה – כמו: ביצאותיו וגבאיו.  

אחו – ענינו צמחי אחו, כמו: ותרעינה באחו. 

Mezudas Tzion: ( אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא  2 

________________________________________________________________________________

Chapter 41 Verse 16:

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see (respond) to Pharaoh’s welfare.”

Both Sefaria and Artscroll translated the word ־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃ as the welfare of Pharah.  I believe that there are better words.   Yoseph was only asked to interpret the dream yet he said more, that upon hearing the bad news, God will additionally show Pharah a path to navigate through the bad times and will restore Pharaoh’s peace of mind, his equilibrium.  Joseph is saying that I will not only be interpreting your dream, but I will bring you solutions from God that will bring you peace of mind.  When people have a need or want advice, it is not enough to just listen and give advice, but to also embrace them and make them feel protected, that everything will be okay.  It is also emotional support.  

This is a little off topic.  When my mother moved to Lakewood, NJ in 1980 to take care of her parents, once they heard that my mother was coming, they felt better.  It was my mother’s presence that made them feel that everything will be okay. 

Allstate is the Good Hands People.  

Chapter 41 Verse 45:

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Pharaoh then gave Joseph the name Zaphenath-paneah; and he gave him for a wife Asenath daughter of Poti-phera, priest of On. Thus Joseph emerged in charge of the land of Egypt.—

Targum Yonasan Ben Uziel:

וּקְרָא פַרְעה שְׁמֵיהּ דְיוֹסֵף גַבְרָא דִטְמִירָן מְפַרְסֵם וִיהַב לֵיהּ יַת אָסְנַת דִילֵידַת דִינָה לִשְׁכֶם וּרְבֵיתָה אִיתַּת פּוֹטִיפֶרַע רַבָּא דְטָנִיס לְאִינְתּוּ וּנְפַק יוֹסֵף שַׁלִיט עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

And Pharaoh called the name of Joseph, The man who revealeth mysteries. And he gave him Asenath, whom Dinah had borne to Shekem, and the wife of Potiphera prince (Rabba) of Tanis had brought up, to be his wife. And Joseph went forth as ruler over the land of Mizraim.

It was very appropriate that Yoseph would marry his niece’s daughter.  Asnath’s grandmother was Leah and mother was Dinah.  She was the daughter of great people.  See my Torah on Bersehich 34:1 –  וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃. 

Daas Zekanim:

ויתן לו את אסנת. וא”ת יוסף שהי’ מלך איך נשא בת הדיוט. ונ”ל לפי שמתחלה הי’ יוסף עבד לפוטיפר אמר בלבו אם לא אעשה רצונו לישא בתו יזלזלני וילשין אותי שהייתי עבדו אשאנה ויכבדני. ועוד י”ל שנשאה מפני שהית’ מזרע יעקב כדפי’ רש”י בפ’ וישלח דבת דינה הית’ משכם ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצוארה והשליכה והובאה למצרים ע”י נס כדפרישית וגדלה פוטיפר בביתו ולכך נקראת על שמו כמו שמצינו גבי משה רבינו ע”ה אלה בני בתיה וגו’. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה:

Sferno:

ויצא יוסף על ארץ מצרים יצא מלפני פרעה באופן מורה שהיה שליט על כל ארץ מצרים

, Yoseph  walked away from Pharaoh  in a bearing of royalty which indicated that he was now the ruler

 over the whole nation

Yospeh walked away from Pharaoh in a manner that he was ruler of the entire nation of Egypt.  The Sferno is saying Joseph’s entire bearing changed, he looked regal.   Took on the persona of  someone who was incharge.  It showed on his face, in his mannerisms, how he spoke, and in every action he took.

Chapter 41: Verse 47:

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃-During the seven years of plenty, the land produced in abundance.

Look at Rashi and Onkelys.  This is very confusing and I could not understand the Pasuk.

Chapter 41: Verse 51

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

Joseph named the first-born Manasseh, meaning, “God has made me forget completely my hardship and my parental home.”

What is the Pshat in this name?

Chapter 41: Verse 55

וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Jo-seph; whatever he tells you, you shall do.”—

ותרעב כל ארץ מצרים AND THE LAND OF EGYPT WAS FAMISHED — for all the grain they had stored up rotted except that of Joseph (cf. Genesis Rabbah 91:5).   He asked them “Why did you yourselves not lay up corn? Did he not publicly announce that years of famine were coming?” They answered him, “We gathered in much, but it has rotted”. He said to them, “If this be so — what he saith to you, do. See, he laid a decree upon the produce and it rotted; what will happen if he lays a decree upon us that we should die!” (cf. Genesis Rabbah 91:5)

Pharaoh was duplicitous.  He could have told Joseph not require circumcision.  He included himself with the common man and said  that Joseph is a demon, a Rasputin.  Yoseph can control nature and I, the mighty Sungod, is powerless.  Pharaoh knew that this is rubbish.  He wanted to find a scapegoat and someone to blame when the people were suffering. This is the first case of setting up a scapegoat if things go bad.   This is the first instance of anti-Semitism where the Jew is viewed as controlling the world, even nature itself.

Chapter 41, Verse 21:

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

They said to one another, “Alas, we are being punished on account of our brother, because we looked on at his anguish, yet paid no heed as he pleaded with us. That is why this distress has come upon us.”

Fascinating Ohr HaChaim:

ויאמרו וגו’ אבל. תיבת אבל אין לה משמעות כאן. והמתרגם אמר בקושטא. וגם עליה דן אנכי למה הוצרכו לומר בקושטא. עוד למה האריכו לשון לומר אשר ראינו וגו’ ולא אמרו סתם, ועוד היה להם לומר אשר מכרנוהו שהוא תכלית העון.

ואולי שנתכוונו לומר להיות שצדדו בטעם צרה זו אם הוא בשביל מכר יוסף ודחו טעם זה כפי מה שכתבתי למעלה (ל”ז כ’) שכפי הדין דנוהו להריגה ואם כן המכר שעשו לו הוא אדרבה מדת החסד, ואם על שגרמו צרת אביהם אדרבה דבר זה יוסיף לו מכאוב ולא יעשה ה’ יסורי עון צער אביהם בדבר שיגדל עוד צער על צערו, ואשר על כן לא מצאו עון ואמרו אבל אשמים וגו’ אשר ראינו וגו’ פי’ שעל כל פנים היה להם לרחם עליו בראות אחיהם מתחנן על סכנת נפשו ונתאכזרו עליו ודבר זה מגונה לצדיקים לעשותו על כן באה וגו’:

Ohr HaChaim 37:20

ועתה לכו וגו’. פי’ לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז”ל (ב”ק כו.) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם:

ואומרו ונשליכהו וגו’ ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר: 

ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה’ יבוא במשפט:

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג”כ (רמב”ם הל’ מלכים פ”ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה’ אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז”ל (ב”ר פ’ כ”א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש: 

Parshas VaYetza 2020

On By sholommorgensternIn Divrei Torah, Family CelebrationsLeave a comment

November 28, 2020

Week of Thanksgiving.  We had our Thanksgiving dinner at Eli’s condo in Lakeview.  I spent Shabbos in Lakeview and davened at Anshe Sholem at their 7:45 AM minyan.  At 10:40 I went to Chabad of East Lakeview to teach Torah.

Parshas VaYetza

Chapter 29 verses 16 -31

Outline of my Torah – Everything in red is my flow of the Torah.  Everything else is additional beautiful Torah for more depth.  

  1. Verse 16 and 17 – two problems with Leah being the older sister
  2. Leah’s soft eyes
  3. Leah’s payer not to marry Eisav and God’s acceptance of her prayers
  4. Verse 21 – Yaakov’s extra words of  כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י based on Rashi’s intepertation
  5. Verse 22 – Medrash of conversation between Lavan and his community.
  6. Verse 31 – Did Lavan hate Leah or was it more benign.  Ramban and Medrash

Verse 16:

וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

Now Laban had two daughters; the name of the older one was Leah, and the name of the younger was Rachel.

My Torah:

The Torah is foreshadowing the problem.  Yaakov already met Rochal and felt that she was his Zivig – his soulmate.  However, there is a problem.  Rochel had an older sister.  Many people do not want a younger sister to marry before an older sister.  They  did not have to deal with this now because Leah had seven years to get married.  

There is a second problem brought out by the next Pasuk and also resolved.  Leah was “destined” to marry Eisav, however, she prayed to Hashem for her not to marry Eisav.  As the Rov wrote that Leah would not accept her fate of marrying an evil man.  Hashem answered her prayers and she was to marry Yaakov and not only that she would marry Yaakov before Rachel.  Based on  the Medresh this was a problem for Leah but for Yaakov and Rochel.  How can they let their sister marry an evil man.   This problem was resolved by Leah’s prayers and Hashem’s response.      

Verse 17:

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה     

Rashi:

רכות  — She thought she would have to fall to the lot of Esau and she therefore wept continually, because everyone said, “Rebekah has two sons, Laban has two daughters — the elder daughter for the elder son, the younger daughter for the younger son” (Genesis Rabbah 70:16) .  I would say that according to Rashi the translation would be teary.  She was always crying.  Rashi does not bring down the second half of the Medresh.The Midrash says that this pasuk is speaking about her praise.  She did not want to marry Eisav as she knew he was evil.  She prayed to Hashem and was answered and not only did she marry Yaakov, but she preceded her sister.   

Rashi is based on the following Midrash Rabbah 70:16:

עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת (בראשית כט, יז), אֲמוֹרָאִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ עֵינוֹהִי דְּאִמָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין, וּמַהוּ רַכּוֹת, רַכּוֹת מִבִּכְיָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים,וְ הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָה,

Matnas Chuna – תְּנָאִים means agreemnt between Levan and Rivka. 

 Razv –  people thought that this was destined from Hashem .

If I were to translate רַכּ֑וֹת   I would say soft.  Soft eyes on a woman are beautiful.  It means she has empathy, she is welcoming, non-judgmental.  To quote William Shakespeare    The Eyes are a window to your soul. 

This is how Onkelyes and the Rashbam translate  רַכּ֑וֹת – 

Rashbam:

רכות – נאות וור”ש בלע”ז. וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. ועיניים שחורות אינן רכות כלבנות..]

רכות – רכות, beautiful; our sages in Taanit 24 say that when a prospective bride has beautiful eyes, the bridegroom need not have the rest of her body checked out for possible blemishes. Black eyes are not considered as beautiful as white ones. [I suppose the reference is to blue ones. Ed.]

It is interesting that the Rashbam in the Gemara on 123A translates  רכות ממש – עיניה נוטפות דמעה:   Like Rashi here in Chumash.

Artscroll and Lubavitch Gutnick- Leah had tender eyes , while Rachel was beautiful of form and beautiful of appearance.  I do not know what “tender” means.

Sefaria -Leah had weak eyes; Rachel was shapely and beautiful.

Ohr  Chaim:

עיני לאה רכות וגו’. אין ראוי לספר הכתוב גנאי הצדקת אם הבנים שבטי יה ח”ו אלא נתכוין להודיע שאין מציאות ללבן להחליפם כי משונית היתה לאה מרחל, כי לאה מלבד שלא היתה יפיפיה אלא שעוד לה שעיניה רכות והוא ענף מכיעור הגוף, ורחל לא מלבד שלא היה בה כיעור אלא שהיתה יפת תואר ויפת מראה, ומעתה הרי ננעלו בפני לבן אופן הרמאות ובטלו רמאותיו:

ועיני לאה רכות, Leah’s eyes were soft, etc. It is not customary for the Torah to reveal physical blemishes of such righteous people as our matriarchs. Therefore, the meaning of this comment must be to tell the reader that Laban could never have claimed that Rachel was Leah or vice versa because even their eyes were totally different. Leah was not only not as beautiful as her sister Rachel, but she suffered from a blemish, i.e her eyes were not attractive. Since Leah and Rachel were so different from one another in their external appearance Laban had no way of cheating on Jacob by palming off the wrong daughter on him

Daas Zekeinim:

ועיני לאה רכות. לשון רך וטוב כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה אבל רחל היתה משובחת ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב וישאנה עשו:

Bartenura:

ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו וכו’ קשה מנא לו. י”ל לפי שדרך המקרא לספר בשבחן של צדיקים ולא בגנותן ותמיד תמצא שהכתו’ אומ’ שהאמהות יפות תואר ולא נכתב כאן עיני לאה רכות אלא לשבחה שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו והיינו שכתו’ למעלה שם הגדולה כלומ’ שמתוך שהיא היתה הגדולה לכך היו עיניה רכות שהיו הכל אומרים גדולה לגדול:

Verse 18

וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃           

Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.”

Verse 19:

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃

Laban said, “Better that I give her to you than that I should give her to an outsider. Stay with me.”

Notice – Lavan does not bring up the problem of their being an older unmarried sister.  

Ohr Chaim:

ויאהב יעקב את רחל. פי’ לא לצד יופיה אלא לצד מה שרחל בת זוגו:

ויאהב יעקב את רחל. Jacob loved Rachel. The reason the Torah mentions her name again is to tell us that Jacob did not love Rachel on account of her beauty but on account of the fact that she was the life-partner destined for him.

או יאמר על דרך אומרם ז”ל (שבת כה:) בדין זיווג תלמיד חכם שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והגם כי ישתנה יעקב למעליותא שמושלל מיצר הרע, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת:

Alternatively, we may approach the verse by citing Shabbat 25 where we are told that a Torah scholar should have an outwardly attractive wife so as to minimise temptations by the evil urge. Even though Jacob was on a spiritually far higher level and did not present much of a target for the evil urge, it is prudent to take whatever precautions against the evil urge that are feasible.

Verse 20:

וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

So Jacob served seven years for Rachel and they seemed to him but a few days because of his love for her.

Medresh:

 אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי, נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים אַף לְהַלָּן שֶׁבַע שָׁנִים.

Orach Chaim HaKodesh:

ויעבוד יעקב ברחל וגו’. טעם אומרו ברחל פירוש היה מפרסם בשעת עבודה כי בעד רחל היה עובד והיא לו חלף עבודתו מלבן, גם מפרסם לשלול לאה לבל ישכח הדבר ותהיה כפירה בינו ובינו:

ויעבד יעקב ברחל, Jacob served for Rachel, etc. The reason the Torah mentions ברחל is that Jacob made a public announcement at the time that his service with Laban was for Rachel and that her hand in marriage was the wages Laban had agreed to pay him in return for his service. A major reason he made this public pronouncement was to make it clear that he did not serve for Leah.

Verse 21:

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

Then Jacob said to Laban, “Give me my wife, for my time is fulfilled, that I may cohabit with her.”

Onkelys, Targum Yonashan Ben Uziel and Rasham all say that I worked my seven years and fulfilled my agreement.   

                                                                                                         כי מלאו ימי – שבע שנים עבדתיך.

These words are extra because the previous verse says that Yaakov worked his seven yours. The simple answer is that the Torah is recording Yakov’s words to Lavan.  

 However, Rashi does not give the simple explanation.  Rashi says –  מלאו ימי. שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי

Yakov is telling Levan, not only did I fulfil my agreement with you to work for seven years, but my mother told me that I will be with you for יָמִים אֲחָדִים, and now I want to go back to your sister, Rivka.  Yakov was thinking that this is a benign statement and that Levan would agree and say, great go back to your mother, my sister.  Thank you for the loyal seven years of work.   However, instead Levan who was out for himself  did not say sure, no problem, Lavan 

 was worried about what it would mean to him and his city as the below Medresh states.  Levan schemed to get Yaakov to stay longer for personal benefit, not what would be for the benefit of Yaakov and Levan’s own sister.

We always meet people at work and even Jewish leaders who will always look out what is best for them.  At work, if someone left us and went for a better job at another bank, or a customer who left us, many of my bosses would be upset and not cooperate with the customer.  They would say about the employee who left, let us work against him.  Never mind that the employee had to leave for their own future or the customer had a much better deal.  I say this time and time again.

Text to Rabbi Moshe Revach:

In the Haskafah part of the Shiur this morning, I want to relate what was said to my Torah.   Yaakov added the extra words of Ki Malu Yami that he is telling Laban he is returning home and as a result Lavan  plotted. It is not that Yaakov could have prevented it but perhaps him marrying Leah would not have done through deception. 

I still think this is a great lesson for life that Chazal has said.  Be brief and to the point.  Every extra word you say can have far reaching effects.

This kind of fits in with a later Ohr Hachaim.

Rabbi Revah’s answer:

Nice. Maskim.

Verse 22:

 – וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃ –  And Laban gathered all the people of the place and made a feast.

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה (בראשית כט, כב), כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם, אֲמַרִין לֵיהּ וּמָה אַהֲנֵי לָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִין בָּעֲיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ, וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין. אֲמַרִין לֵיהּ עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ. אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן חֲמַר מְשַׁח וְקוֹפָר, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. וְכוּלֵּי יוֹמָא הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא אֲמַר לְהוֹן מָה הוּא כְּדֵין, אֲמַרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ, וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין הָא לַיָא הָא לַיָא, הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה. בְּרַמְשָׁא אֲתוֹן מַעֲלָתָא וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא. אָמַר לָהֶן מַהוּ כְּדֵין, אָמְרֵי לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן. וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ. וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי וגו’, וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן וגו’, מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו’. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִכָּאן שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו’.

Verse 23:

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃

When evening came, he took his daughter Leah and brought her to him; and he cohabited with her.—

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃

Laban had given his maidservant Zilpah to his daughter Leah as her maid.—

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?”

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃

Laban said, “It is not the practice in our place to marry off the younger before the older.

Verse 27:

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.”

וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.—

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.—

Verse 30:

וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

And Jacob cohabited with Rachel also; indeed, he loved Rachel more than Leah. And he served him another seven years.

Medresh:

וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וגו’ (בראשית כט, ל), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבַסּוֹף הוּא מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתּוֹ, בְּרַם הָכָא מָה הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת אַף הָאַחֲרוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, מַה הָרִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (הושע יב, יג): וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וגו’, אָמַר לָהֶם דֻּגְמָא שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְיַעֲקֹב אֲבִיכֶם, מַה יַּעֲקֹב אֲבִיכֶם עַד שֶׁלֹא נָשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, מִשֶּׁנָּשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, אַף אַתֶּם מִשֶּׁלֹא נוֹלַד גּוֹאֵל נִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם, מִשֶּׁנּוֹלַד גּוֹאֵל אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים.

Verse 31:

וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

The LORD saw that Leah was unloved and he opened her womb; but Rachel was barren.

Ramban:

כי שנואה לאה הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה אף כי היתה מתנכרת כל הלילה ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר ולכן שנאה יעקב והאלהים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן ורחם עליה וכך אמרו בבראשית רבה (עא ב) כיון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב”ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש וזה טעם “וירא אלהים” כי חמל עליה שלא יעזבנה ויש אומרים (הרד”ק) כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השניה שנואה כנגדה כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה לא ששנאה והיתה בושה בדבר וראה אלהים את עניה:

That Leah was hated: Behold Leah tricked her sister and also Yaakov. For if we say that she was behaving respectfully to her father who grabbed her and brought her into him and she must not cross him, then she should have said or hinted that she was Leah. Rather, she disguised herself all night and therefore, he did not recognize her until he saw her in the morning. And therefore, Yaakov hated her. But God knows that she did it in order to be married to a righteous man, and He had mercy on her. And thus they said in Bereishit Rabba (71:2) “When Yaakov saw the actions that Leah tricked her sister he intended to divorce her. And when God gave her children, he said ‘shall I divorce the mother of these?'”And this is the reason “God saw” that He had pity on her that he should not leave her. And there are those who say (the Radak) that two wives were one is very beloved, the second is called “hated.” As it says, ” he loved Rachel more than Leah”–not that he hated her. And it was embarrassing and God saw her oppression.

Hemek Daver:

וירא ה׳ כי שנואה לאה. הוא ית׳ ראה כי התנהגותו עמה הוא מחמת שנאה ממש אע״ג שמ״מ נוהג עמה דיני אישות:

Sferno:

כי שנואה לאה – שהכיר בה אחר כך סימני עקרה כאמרו ויפתח את רחמה וחשב שבשביל זה הסכימה להטעותו:      

, because after his first meeting with her Yaakov recognised that Leah bore the symptoms of a woman who is unable to have children, Yaakov had thought that the reason Leah had been willing to deceive him was because of her awareness of her barrenness.

ורחל עקרה היתה עקרה כטבעה ונשארה כך עד שהאל יתב’ פתח את רחמה:

She remained in such a state until G’d took pity on her and opened her womb.

Medresh:

וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וגו’ (בראשית כט, לא), (תהלים סט, לד): כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה’ וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי לֹא רֹאשׁוֹ שֶׁל פָּסוּק הַזֶּה סוֹפוֹ וְלֹא סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים וְאֶת אֲסִירִים לֹא בָזָה, אוֹ כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנָיו ה’ וְאֶת אֲסִירָיו וגו’, אֶלָּא כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה’, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דַּל עָנִי וְאֶבְיוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן וַעֲלוּבוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה 

דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, 

Another answer: (op. cit. 145) “God supports all those who have fallen” – these are the barren, whose [status] have “fallen” within their households. And “straightens the bent” – when the Holy One, Blessed be He rewards them with children, they straighten up [in joy.] Similarly, Leah was hated by her household, and when the Holy One, Blessed be He visited her [and gave her pregnancy], she was straightened.

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְֹּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׁי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.

.

That is the same concept by “And God saw that Leah was hated” – “that Leah was hated” – that she behaved in the manner of the “hated”, since she was supposed to marry “the hater” [, Esav] (other mss. read “Assessed by the hater”) since that was the custom, the firstborn [Esav] marry the firstborn [Esav] and the younger one [Ya’akov] marry the younger one [Rachel]. Therefore Leah cried and said: “May it be your will, God, that I do not become the possession of an evildoer.” R’ Huna said: Davening is a strong force, that it annulled the decree, and not only that, but that it made her come before her sister [for marriage. Because of this] everyone would mock her: The unemployed people mocked her, the travelers mocked her, and even the ladies behind their backs mocked her, saying, “This Leah, her inside is not like her outside; she appears righteous but is not really righteous. For if she were righteous she would not have cheated her sister [and would have let her marry first.]

 רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה.

 Rabbi Chanin in the name of Rabbi Shmuel son of Rabbi Yitzchak said: When Yaakov our Forefather saw matters, that Leah had “cheated” her sister, he made up his mind to divorce her, but when she was blessed with children, he said: “To the mother of these I am divorcing?” And in the end he admitted he was wrong, and that is the meaning of the verse: (Genesis 47) “And Yisrael [Yaakov] bowed low at the head of the bed,” [and head of the bed is a euphemism for Leah, as she was the first one of his conjugal bed.] “And Rachel was barren,” said Rabbi Yitzchak, Rachel was the main part of the household, as it says

 וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה’ צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם

, “And Rachel was barren (akarah)” – It’s main part (ikrah) was Rachel. Said Rabbi Abba son of Cahana, since most of the diners [at Ya’akov’s table] were Leah’s [progeny, as a courtesy] they named Rachel as the main part, as it says, “And Rachel was barren (akarah)” – It’s main part (ikrah) was Rachel. Rabbi Shimon bar Yochai said: Since all these matters [i.e. helping Leah cheat the system] were done by Rachel, therefore the Children of Israel were called by her name, (Jeremiah 31): “Rachel cries for her children,” and there was no end to her name, as her children’s names lived on, as it says in (Amos 5): “Perhaps the Lord of Hosts will have compassion on the remnant of Joseph [a son of Rachel]” – now her son’s name was recalled. And her son’s name did not die out either, as it says (Jeremiah 31) “How precious is my son Ephraim [, Joseph’s son and Rachel’s grandson.”

Verse 32:

וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

Leah conceived and bore a son, and named him Reuben; for she declared, “It

Shabbos Nachumu

On By sholommorgensternIn My LifeLeave a comment

This Shabbos is the greatest Shabbos of the year, Shabbos Nachumu.  I remember as a kid looking at the Jewish Press and reading the ads for Shabbos Nachumu weekend in the Catskills and wanted to go.

I recommend  Rabbi Shamshom Refoel Hirsh’s book on Haftorah.  His thoughts ring true to today.  His optimism, saying the Jews have to be the light to the nations, and his Zionism stand out.

Welcome to Rabbi Wolkenfeld,  the new Rabbi at Anshei Sholem.  I spoke to him and played Jewish geography.  Anshe Sholem made an excellent choice.

I was in Florida for 10 days around July 4th for the birth and Bris of my new grandson, Zachariah Refoel.  I will write about it at a different time.

The following is an old e-mail to family with a Torah though on this week’s portion and an Anshei Sholem story.

From: Mitch Morgenstern
Sent: Sunday, August 02, 2009 10:23 AM 

Saturday night, August 1, 2009 11:30 PM to 2:55 AM, Sunday Morning, August 2, 2009

Shabbos – Parshas Veschannan – August 1, 2009 – the 11th day of AV:

This Shabbos I had one of those great days, when everything came together for me.  Most of our lives are a series of living our daily lives, dealing with stress, hardships, punctuated by those times that are special.  We always have to deal with Monday morning.

My daughter is engaged to be married and the Vort – Engagement party is this Sunday night at my house from 7:00 PM to 9:00 PM.   Friday night we ate at my house with Chasan (groom), my sister, Karen and her daughter, Ziporah.  They came in from New York for the Vort.  My mother was also with us.

Shabbos morning I decided to walk to Anshe Sholem, the Shul along the lakefront.  Walking and running is one activity that gets me through life.  I left at 6:40 AM and got to Anshe Sholem at 8:25 AM.  I took the lakefront path.  There were hundreds of runners out there.  I love the energy.  Many of the guys were running without shirts.  Back in 1977 that was me.

Thought on the Torah Portion:

I was early so I sat down to learn.  I learned the first Passuk (passage) and the first Rashi.

image002

The first Rashi explains the word “Veschannan”.  Rashi says that this word means that Moshe prayed and asked for a “gift” from God.   Although righteous people can pray and ask for things from God because of their merits, they ask God for “gifts”.   Rashi then says,   image006 , “another explanation”.  Rashi’s second explanation is  that the  word “Veschannan” is one of the 10 expressions for prayer.   Rashi seems to be saying that there are two different interpretations of the word “Veschannan”.

The question on Rashi is obvious.  It would seem that there is only one Peshat –  There are 10 expressions of prayer, one of them being “Techina”.  Techina is a type of prayer that asks for a gift from God.  This is how The Rosh and the Da’as Zekanin M’Baali Tosfos explain it, refer to  page three of the attachment.   Rashi seems to say that there are two explanations, one a gift and the second prayer.

On Sunday morning after I wrote the above, I looked at the Sifrei, page 3A of the attached, and the Medresh Rabbah.  The Medresh Rabbah put the two thoughts together like the Rosh and the Ba’ali Tosfos.  The Sifrei is like Rashi.   However, Rashi does not use the language of the Sifrei.  His language is closer to that of the Medresh Rabbah.  I am sure Rashi did this for clarity, as the Medresh Rabbah elaborates on the translation of the word “Veschannnan”.

The Sefrei has the abbreviation by the second Peshat of the Daled and Alef, not spelled out   Thanks Yonatan for the gift of the Medresh Rabbah

Onkalys translates “Veschannan” as “and he prayed”.   Yonasan Ben Uziel says “and he asked for mercy”.  The Yerushalmi combines Onkalys and Yonasan Ben Uziel together and says, “ and he prayed and asked for mercy”, refer to pages 1 and 2 of the attached.

Maybe you could say that that at one time that Hebrew words ,was abbreviated with a Daled and an Alef.   Over the years as it was printed, the publisher thought the Daled and Alef was ,  Maybe Rashi’s original intent was that the word was D’amrinun or D’amer, as to explain it like The Rosh and the Da’as Zekanin M’Baali Tosfos.  We would have to see an original manuscript of Rashi.

The Ba’al Haturim, page four of the attached, says that the numerical equivalent of Veschannan is the same as Shira – song.  Moshe recited songs {of praise} before God, so that God would accept Moshe’s prayer.  Look at footnote 3 on page four.  I asked my neighbor Rabbi Moshe Roberts as to what is “Shirah”.  He explained Shirah as the first three blessings the Daily Amidah or as in Pesukai D’Zimra.  Maybe you could explain it differently.  The Ba’al Haturim is saying that when Moshe davened, he sang.   Moshe davened with great fervor infused with Simcha – Joy.  In Kotzk and Chassidus, davening is about fervor and Simcha.   As if Moshe davened with a Carlbach melody.  The Artscroll footnote says “for prayer requires a sweet-sounding melody”.

I am not sure how to really answer Rashi.  Maybe in the first explanation of Rashi, the highest level of all Prayer is asking from God requests as a free gift.  In the second Peshat, all prayers are at a high level, no matter how you Pray and what you ask for.  The reality is that most of us pray to God and tell God, we have been good, we have listened to you, and we have requests; please answer our prayer.  During different times we request things different ways, one of them being as a free gift, but not that this is on a higher level than other types of prayer.  Prayer depends on our moods, what is happening in our lives, our issues with self-esteem,  are things coming together for us.

 

Continuation of the Day:

I davened Shacharis.  During the prayer services in walks my friend, Alfie Cherrick.  His daughter is not well and has been in intensive care at Children’s Memorial Hospital.  Children’s Memorial Hospital is about one mile from the Shul.  My friend and his wife stayed at the hospital for Shabbos.  He davened at sunrise and came to Anshe Sholem to hear the Torah Reading.  My friend was sitting in the Shul’s study and  I was telling him the above Divrei Torah.  The Rabbi of Anshe Sholem, Rabbi Asher Lopatin walked in to get something from his office.   All three of us learned in Brisk Yeshiva by Rabbi Aaron Soloveichik and  Rabbi Lopatin commented, it is like old times.   I finished the Devar Torah, left the Shul at 9:50 AM to go to Mishna Ugemorah, my normal Synagogue.

We had a great moment of life.  And the Rest of the Story:

My friend reminded me of an event that occurred in 1975 and added a great ending to the event.

In 1975 both of us were learning in Brisk Yeshiva under Rabbi Aaron Soloveichik.  The Rabbi of Anshe Sholem, Rabbi Herman Davis, passed away at a younger age.  It was on the 23rd day of Sivan.  Rabbi Soloveichik had the entire Yeshiva;  high school and Beis Medresh go to the funeral.  I remember going and listening to the Hespeidim.  At the time, I did not understand why the entire Yeshiva went.  I knew that Rabbi Davis was a Rov, however, I did not think that he had any connection to the Yeshiva.  Alfie Cherrick remembered that Mayor Daley spoke, as Rabbi Davis was a city chaplain.  Alfie then told me the rest of the Story.  As myself, everyone wondered as to why the yeshiva went.  Some of the students asked Reb Aaron.  Reb Aaron said that during the `60’s, Rabbi Davis was under tremendous pressure to remove the Mechitza and have mixed seating.  Rabbi Davis fought to keep the Synagogue within Orthodoxy and was successful.  Reb Aaron said that the Yeshiva went in recognition of the struggle of Rabbi Davis to keep Anshe Sholem Orthodox and open to all Jews.  I was speechless.   Wow!   The greatness of Reb Aaron Soloveichik.  Reb Aaron was in the forefront of fighting for Orthodoxy and he understood Rabbi Davis’s struggles, and the importance of his successful fight.  34 years later, three of his students came together on a Shabbos morning due to Rabbi Davis.  I said a Torah thought, my friend had a place to Daven, and Rabbi Lopatin has done a magnificent job in growing Anshe Sholem.  This defines the concept of a Synagogue.   It is Jews coming together to pray as a community.  Sometimes it is just going about our daily routine, however, other times it is in a time of need, and in other times, it is times of joy.  Alfie Cherrick needed a successful recovery for his daughter, for me it was a time of joy, as my daughter is engaged, plus I love the Shul and go for my mental health, and Rabbi Lopatin is the Rabbi.

I can only conclude, thank you Hashem for allowing me to be there and participate.   May we all obtain peace of mind, Yshu’os and Refu’os – healing, for our physical, spiritual, and well-being,  from God

 

156_scan_2009080208255300