December 5, 2020 – 19 Teves 5781

Parshas VaYishlach

Yaakov Sent Messengers/Angels

Yaakov Meets Eisav

Jewish Press – Dennis Prager

First Pasuk in this Parsha:

Verse 32:4:

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃

Jacob sent messengers ahead to his brother Esau in the land of Seir, the country of Edom,

Rashi:                          ( וישלח יעקב מלאכים. מַלְאָכִים מַמָּשׁ (בראשית רבה:

Midrash Rabbah 75:4 – מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ.

What is Rashi telling us that they were actual angels?  There is a disagreement in the Medresh and the plain meaning is messengers.  Why is Rashi taking sides in the Machlokes especially when it really does not add anything.

After giving this much thought I believe the answer is as follows.  Rashi is telling us what Yaakov did to repair his relationship with Eisav.  He did three things:

  1.  He sent   מַלְאָכִים to Eisav. Who were these מַלְאָכִים ?   Either they were actual angels or if they were men they were prominent people.   Yaakov is showing Eisav that I hold you in high esteem and are sending you the best, the leaders of his community. .  Rashi is borrowing this term from the Midrash, but he is  not deciding who is correct in the Medresh.  This would be like  Shimon HaTzaddick meeting Alexander the Great.  The greatest person in Israel. 
  2. A gift
  3. As he was approaching Eisav he humbled himself by bowing seven times.See below my comments on Chapter 33, verse 4, Rashi and Sforno..

These three efforts and especially the last one turned Eisav’s heart from hatred to love.

Yaakov Meets Eisav:

Perek 33   –   ל״ג   

Verse 1

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃

Looking up, Jacob saw Esau coming, accompanied by four hundred men. He divided the children among Leah, Rachel, and the two maids,

Sfrono:

                                                                                                 ועמו ארבע מאות איש שלא התכפרו פניו במנחה:                                                                                                                                                                                                                     

To tell us that he had not been appeased even by the substantial gift Yaakov had sent him.  Just like Rashi is Verse 4.

Verse 2:

וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

And he put the maids and their children first, Leah and her children next, and Rachel and Joseph last.

Question:  Verse 32:8 says he divided his camp.  Why now are his family all together?  I think the answer is that once he fought the angel and was victorious, Yaakov was no longer afraid and put his family back together.

Verse 3:

וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו

׃He himself went on ahead and bowed low to the ground seven times until he was near his brother.

Verse 4:

וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃

Esau ran to greet him. He embraced him and, falling on his neck, he kissed him; and they wept.

Rashi

ויחבקהו. נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו, כְּשֶׁרָאָהוּ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל הִשְׁתַּחֲוָאוֹת הַלָּלוּ

We see from the below Rashi that Eisv wanted to kill Yaakov all the way until he saw Yaakov bowing down to Eisav and only then did Eisav become friendly.  Refer to below Sforno.

 AND EMBRACED HIM — His pity was aroused when he saw him prostrating himself so many times (Genesis Rabbah 78:8).

Rashi:

וישקהו. נָקוּד עָלָיו; וְיֵשׁ חוֹלְקִין בַּדָּבָר הַזֶּה בַּבָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי, יֵשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ נְקֻדָּה זוֹ שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, הֲלָכָה הִיא בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ (ספרי במדבר):

 Dots are placed above the letters of this word, and a difference of opinion is expressed in the Baraitha of Sifré (בהעלותך) as to what these dots are intended to suggest: some explain the dotting as meaning that he did not kiss him with his whole heart, whereas R Simeon the son of Johai said: Is it not well-known that Esau hated Jacob? But at that moment his pity was really aroused and he kissed him with his whole heart. (Sifrei Bamidbar 69.2)

Sforno

וירץ עשו – נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כאמרם ז”ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן:

וירץ עשו, his attitude changed suddenly when he realised to what extent Yaakov had humbled himself before him. It is of great concern to us seeing that we live among the descendants of Esau, people who are arrogant, consider themselves invincible. Yaakov’s conduct vis a vis Esau teaches that the only way to escape the sword of Esau is through self degradation and gifts. This corresponds to what our sages taught us (Taanit 20) that the curses of the prophet Achiyah Hashiloni were more beneficial to the Jewish people than the blessing showered upon them by Bileam. Achiyah had cursed the Jewish people describing them as a reed which bends in all directions, a reference to someone demeaning himself rather than facing up to adversaries. (Kings I 14,15) If the Jewish people during the period of the second Temple had taken his advice to heart, the Temple would not have been destroyed. Rabbi Yochanan ben Zakkai testified to this when he said “if not for the militant extremists the Romans would not have destroyed the Temple.”

Baal Haturim:

וישקהו נקוד למעלה שכיון לנשכו:

וישקהו בגימטריא לנושכיהו. דור חרבות שני”ו בגימטריא עשו:

We see from the Sforno and the Baal Haturim that Eisav wanted to kill Yaakov up until the very end and once he saw Yaakov  bowing down did Esav’s heart melt.

The lesson from Rashi, Sforno, and the Ba’al Haturim is that to fight anti-semitism we must humble ourselfs, show deference, but be firm in showing the we, the Jewish people only want to bring good to the world.  When someone says something against Israel or Jews the wrong thing to do is accuse them of being an anti-semite.   Screaming anti-semitism is the wrong thing to do and embarrassing them is wrong.     Educate.   For example, AOC is not an anti-semite.  We should work with her so when she says something we do not agree with, she has a point of reference, a go to person.   Of course this will not always work, but our first response should be muted.    Have a leader in Israel or a highly respected person call them up or meet with them privately to show them the Israeli view.  I do not think many of these people are really anti-semeitc, they have a different view, a different mindset and we have to work to correct this mindset.  I believe that when Rabbi Ovadya Yosef was alive, he should have been the Israeli emissary to the Arab world, privately meeting with Arab leaders.   I worked  over 30 years in banking as a Jewish man  with a Yarmulke and my career sparkled with goodness.  I was unique so everyone knew me in the bank and I am proud now that my career is over that I was a positive influence on many employees and customers.  

Verse 10:

וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־ ־נָ֤ א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃

But Jacob said, “No, I pray you; if you would do me this favor, accept from me this gift; for to see your face is like seeing the face of God, and you have received me favorably.

Verse 11:

קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

Please accept my present which has been brought to you, for God has favored me and I have plenty.” And when he urged him, he accepted.

Rashi:

ברכתי. מִנְחָתִי, מִנְחָה זוֹ הַבָּאָה עַל רְאִיַּת פָּנִים וְלִפְרָקִים אֵינָה בָאָה אֶלָּא לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכָל בְּרָכָה שֶׁהִיא לִרְאִיַּת פָּנִים – כְּגוֹן וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מ״ז:ז׳), עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה דְּסַנְחֵרִיב (מלכים ב י”ח), וְכֵן לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ דְּתֹעִי מֶלֶךְ חֲמָת (שמואל ב ח’) – כֻּלָּם לְשׁוֹן בִּרְכַּת שָׁלוֹם הֵן, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז שלו”איר, אַף זוֹ בִּרְכָתִי מו”ן שלו”ד:

Ramban:

קח נא את ברכתי המנחה וכן עשו אתי ברכה (מלכים ב יח לא) השיבו לי מנחה וכן קח נא ברכה מאת עבדך (שם ה טו) ויקראו המנחה שישלח האדם לרצונו ברכה כי הוא שולח מאשר ברך אותו השם כענין אשר ברכך ה’ אלהיך תתן לו (דברים טו יד) כאשר אמר למעלה (לב יד) מן הבא בידו והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס:

Tur Haruch:

קח נא את ברכתי. פי’ מנחתי כי המנחה שאדם שולח מרצונו נקראת ברכה לפי ששולח מרצונו מאשר ברכו ה’ והמנח’ שמביאין למלך נקראת מס:

Rosh:

קח נא את ברכתי וגו’. המינים ארורים פוקרים ואומרים שהודה יעקב לעשו על הברכות שלא אמר את מנחתי. וזריתי פרש על פניהם כתיב אשר הובאת לך משמע המובא בידים שיש בו ממש ויהבינן להו כלהו טעותייהו לפי שגער בו הקב”ה ואמר לו אני אל שדי פרה ורבה כלו’ לא עליך לתתם כי אם לי שהבטחתי לאבותיך עלי לקיים ולך אני אקיים מה שנדרתי להם והמלאך ברכו שם אחר מעשה זה וגם יצחק אמר לו גם ברוך יהיה ובהפרדו ללכת לחרן ברכו בג’ ברכות בג’ מקומות ונתן לו ברכת אבותיו ועוד דכתיב ויפצר בו ויקח ואלו כן היה נוטלם עשו ברצון שהרי נראה לו שנטלם יעקב במרמה ותשובתם נשאר מעל:

Second piece of Torah on this Parsha:

There is a fascinating Verse towards the end of the Sedra.

Chapter 36, Verse 6 and Verse 7::

וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃

Esau took his wives, his sons and daughters, and all the members of his household, his cattle and all his livestock, and all the property that he had acquired in the land of Canaan, and went to another land because of his brother Jacob.

כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃

For their possessions were too many for them to dwell together, and the land where they sojourned could not support them because of their livestock.

Rashi on Verse 7:

לא יכלה ארץ מגוריהם. לְהַסְפִּיק מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּהֶם (ב”ר). וּמִ”אַ: מפני יעקב אחיו. מִפְּנֵי שְׁטַר חוֹב שֶׁל גְּזֵרַת “כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ” הַמֻּטָּל עַל זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר אֵלֵךְ לִי מִכָּאן, אֵין לִי חֵלֶק לֹא בַּמַּתָּנָה, שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְלֹא בְּפִרְעוֹן הַשְּׁטָר, וּמִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁמָּכַר בְּכוֹרָתוֹ:

 AND THE LAND OF THEIR SOJOURNINGS COULD NOT — supply sufficient pasture for the cattle which they had. A Midrashic comment (Genesis Rabbah 82)  is: on account of the bond of indebtedness involved in the decree, (Genesis 14:13) “thy seed shall be a stranger etc… and they shall afflict them etc.” that was imposed upon Isaac’s descendants. He said, “I shall go hence — I desire no part either in the gift of this land which has been made to him (to my father) nor in the payment of this bond” . Another reason why he went away was on account of the shame he felt at having sold his birthright (cf. Genesis Rabbah 82:13).

Targum Yonasan Ben Uziel on this Pasuk

וּדְבַר עֵשָו יַת נְשׁוֹי וְיַת בְּנוֹי וְיַת בְּנָתוֹי וְיַת כָּל נַפְשַׁת בֵּיתֵיהּ וְיַת גֵיתוֹי וְיַת בְּעִירוֹי וְיַת כָּל נִכְסוֹי דִי קָנָה בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְטַיָיל לְאַרַע אוֹחֲרִי דַהֲוָה רַמְיָא עֲלוֹי אֵימָתָא דְיַעֲקב אָחוּהִי

And Esau had taken his wives and his sons and his daughters, and all the souls of his house, and his flocks and his cattle, and all the substance which he had gotten in the land of Kenaan, and had gone into another land; for there fell upon him a fear of Jakob his brother:

Explanation:

It is fascinating that Yaakov comes back to his father and Eisav is still living there with his father.  Even though earlier in the Parsha it says that Eisav was coming from Har Seir with 400 men.  I am not sure of the answer.

The Torah gives the reason why Eisav moved away from Yaakov:

  1. Yaakov and Eisev were both wealthy, had many cattle and the land could not support both of them so Eisav moved away.

Rashi adds two other reasons:

  1. Eisav did not want his kids to go into slavery
  2. He was embarrassed that he sold his birthright

The Targum Yonasan Ben Uziel adds a fourth reason

  1. “and had gone into another land; for there fell upon him a fear of Jakob his brother”

What is Targum Yonasan Ben Uziel saying?  What fear of Yaakov?  The “Perush Yonasan” explains this enigmatic Targum as follows.  Eisav moved away because he heard that Shimon and Levy killed out Shechem and because of his fear of them Eisav left.

What does this mean?

 We know from Rashi on Verse 35:8  the full extent of the evil  of  Eisav.  Rashi says that the Torah does not mention the death of Rivka, Eisav and Yaakov’s mother .  Rashi states:

 An Agada (Genesis Rabbah 81:5) states that he there received news of another mourning for he was informed that his mother had died. — In Greek allon means “another”. — Because the time of her death was kept secret in order that people might not curse the mother who gave birth to Esau, Scripture also does not make open mention of her death (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 4).

The Hebrew is a little more graphic.

וְאַגָּדָה, נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה (בראשית רבה), וְאַלּוֹן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אַחֵר, וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ הַבְּרִיּוֹת כֶּרֶס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִרְסְמָהּ:

Eisav was a murderer, a plunder, hated by everyone and was able to do his evil unhindered.  However, when he heard that Yaakov had two sons who were men of strength, who would not tolerate evil, there was a new sheriff in town.  As a result Eisav left.   I got my understanding from an article written by Denis Prager in the December 4, 2020 issue of the Jewish Press

Denis Prager writes:

“Fakhrizadeh is the fifth Iranian nuclear scientist to have been killed in the last 13 years. One must assume that most, if not all, of these assassinations, whether Israel was involved or not, were carried out by Iranians – which only shows how many Iranians loathe their liberty-suppressing, life-suppressing, women-suppressing, Islamo-fascist regime. Too bad Western countries and the Western media also don’t loathe the Iranian regime (what they loathe is labeling the Iranian regime “Islamo-fascist”).”

The Israelis and before them President Trump put the Iranians on notice that there will be repercussions if they continue to pursue their evil in the world.  There is accountability and it is Israel.   This is another gift of the Israelis to the world.  Israel is already a leader in terms of  science, innovations, water desalination  in agriculture, medicine, and everything else.   Of course Israel cannot be the middle eastern policemen, but they can give the Ikranians pause.      If only the Arabs would make peace with Israel, there would be a renaissance in the entire Mideast.

Full Denis Prager Article:

Jewish Press Denis Prager – 12/4/2020 – The Israelis are Amazing and So Is the Left:

I always thought no one – including Israel – could pull off something as incredible as the July 4, 1976, raid on Entebbe, Uganda. To remind readers what happened that day:

A week earlier, on June 27, two Palestinian and two German terrorists hijacked an Air France Tel Aviv-to-Paris flight with 248 passengers on board, which they diverted to Entebbe Airport in Uganda. At the airport, the hijackers and four additional terrorists – aided by Uganda’s Idi Amin regime – held the Israelis and other Jews, and allowed the 148 non-Jewish passengers to fly on to Paris.

The terrorists announced that unless 53 Palestinian prisoners – 40 in Israel and 13 elsewhere – were released, the kidnapped Jews (and the Air France crew, all of whom heroically remained with the Jewish passengers) would be killed.

On July 4, the Israelis flew a disguised transport plane filled with Israeli commandos 2,500 miles from Israel to Entebbe. After refueling in Kenya, they landed in Entebbe, killed the terrorists, and saved nearly every hostage – all in 53 minutes.

No one had seen anything quite like the raid on Entebbe… until last week. On Friday, Mohsen Fakhrizadeh, the Iranian scientist considered to be “the driving force behind Iran’s nuclear weapons program for two decades,” was assassinated in Iran. To appreciate how remarkable this operation was, consider this: Fakhrizadeh traveled a different route to work every day, rode in a bulletproof car, and was accompanied by three personnel carriers that transported heavily armed bodyguards.

The assassins cut off electricity to the area surrounding the assassination and disabled all video cameras as well. They exploded a car next to Fakhrizadeh’s car and had a remote-control machine gun fire at Fakhrizadeh. The entire operation took three minutes. None of the assassins were killed or even wounded. All 12 (the number of assassins, according to Javad Mogouyi, a documentary filmmaker for Iran’s Islamic Revolutionary Guards Corps) got away.

One would think that every decent human being would welcome the elimination of a man whose life was dedicated to the annihilation of another country. There is, after all, no parallel in the world to the Iranian regime’s repeatedly stated goal of annihilating Israel. And Israel – to the consternation of European leaders, the United Nations, and major American media – does whatever it takes to prevent itself from being annihilated.

John Brennan, the head of the CIA under President Barack Obama, strongly condemned the Fakhrizadeh assassination. Brennan, who has never abandoned the moral values he held when he was a communist, condemned the assassination as “a criminal act” and “highly reckless” and labeled it “murder” and “state-sponsored terrorism.

He asked Iran to “resist the urge” to retaliate and “wait for the return of responsible American leadership on the global stage.” In other words, wait until the Holocaust-denying, Islamo-fascist, America-hating, genocide-seeking Iranian regime is appeased by a Democrat in the White House.

A United Nations spokesman said, “We condemn any assassination or extrajudicial killing.”

A spokesperson for the European Union called Fakhrizadeh’s killing “a criminal act” that “runs counter to the principle of respect for human rights the EU stands for.”

A New York Times opinion piece said the assassination “could strengthen hard-line factions in Iran arguing against a return to diplomacy.” This statement embodies the naiveté of the world’s left, including liberals: that evil regimes are composed of “hard-line factions” and “moderate factions.”

The author of the Times opinion piece, Barbara Slavin of the Atlantic Council, added that the foreign ministers of Britain, France and Germany should “issue a statement condemning the assassination as illegal under international law and damaging to the cause of nonproliferation.” She said, “It would be the ultimate tragedy if Israel’s aggression now led Iran to change its calculus and go for weapons.”

To the left around the world, Israel is the villain here, not Iran.

Upon returning to France, Michel Bacos – the heroic captain of the plane hijacked in 1973 who refused the opportunity to return to France and insisted on remaining with the kidnapped Jews – “was reprimanded by his superiors at Air France and temporarily suspended from duty,” according to The Jerusalem Post (Aug. 3, 2006). Such are the values of our European allies.

Miketz: December 18, 2020

Gave a Chumash Shiur on December 17, 2020 for the family via Zoom.  In attendance Karen Schwartz, Yosef Janowski, Avi Beer, Chanie Caplan, Alltie Beer, and Matt Schwartz at the end.

We are still in quarantine in Toronto.  My mother in law is coming back from Baycrest, the rehab this coming week.

Bereshis – Chapter 41- Verse:1:

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile,

Rashi:

                                                                                             ויהי מקץ. כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:       

על היאר. כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיִם יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת:

Targum Onkelys –   וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא:

Targum Yonasun Ben Uziel:

ויהי וַהֲוָה מִסוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין עָאל דוּכְרָנָא דְיוֹסֵף קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ וּפַרְעה הֲוָה חָלִים וְהָא קָאִי עַל נַהֲרָא  – It was at the end of two years, that the remembrance of Joseph came before the Word of the Lord. And Pharaoh dreamed, and, behold, he stood by the river. 

Midrash 89:4

וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא.

“and Pharoah dreamt” – and do not all people dream?! Rather the dream of a king is regarding (or perhaps belonging to) the entire world.  

Questions on this Pasuk:

  1. The word וַיְהִ֕י is normally language use when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from a prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  This is a time of joy.  
  2. Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.
  3. It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?
  4. חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר׃ – all are written חסר and not   מלא
  5.  הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?
  6. The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

Answers:

Question #1)

The word וַיְהִ֕י is normally language used when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  

            The Ohr HaChaim Hakodesh has three answers: 

A)  This is the start of the exile of Egypt 

B)  The pain of the entire world that will be thrust into a severe famine for seven years     

C)  Pain of Yoseph who was imprisoned an extra two years 

Language of the Ohr HaChaim HaKadosh:

ויהי מקץ. טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס’ במס’ שבת (י:) וכמו שכתב הראב”ד (פ”ו הל’ תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו’:

עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב”ה כביכול לו צר בצרת עולמו, וצא ולמד ממה שדרשו ז”ל (מגילה י:) בפסוק (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה וגו’:

עוד ירמוז לצערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו ב’ שנים אחר חלומו של שר המשקים כי אז היה לו לצאת כאומרם ז”ל (ב”ר פ’ פ”ט) וז”ל בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני ניתוספו ב’ שנים, הרי שהוסיפו לו ב’ שנים בצער, ותמצא שאמרו ז”ל (שם) ויהי מקץ קץ שם לחושך. ולפי זה יכוין על זה הדרך ויהי מסיבת קץ שהוא יצר הרע שנקרא קץ כל בשר והוא סיבה לצערו של צדיק שנתים ימים. ובזה הרווחנו גם כן תחלת זה החשבון של שנתים שהוא לחלומו של שר המשקים שהיה זמן זכירת יוסף לטובה, וטעם ב’ שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני כנגד כל זכירה מנע ה’ זכרונו בראש השנה שהוא זמן הזכרון:

 Question #2)

Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.

Answer:    I do not fully understand the Sifsei Chachomim who says –  מקץ. פירש”י כתרגומו מסוף ופי’ כן דלא תימא מתחלה כמו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך שפי’ מתחלת שנה שלישית  . 

The Tur and the Tur HaAroch discusses the word  מקץ.    The Baal Haturim says:  

נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים (לעיל טז ג) מה להלן עשר שנים אף כאן עשר שנים.  ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר שנים ועוד שנתיים  

 The Baal Haturim explains the Pasuk as saying that Joseph was in jail for 12 years.   It says here מקץ and it says by Avrohom in Bereshis 16:3 – “מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים”,  therefore the word מקץ  means 10 years, plus another two years. Yoseph spent a total of 12 years in prison. 

For additional color see the below Tur Haruch from Sefaria.

ויהי מקץ שנתים ימים. פי’ לסוף ב’ שנים הי’ זה המעש’ שפרעה חלם ולא פי’ מתי התחילו ב’ שנים ונראה שהיה לסוף ב’ שנים מיציא’ שר המשקה מבית הסוהר שהי’ גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח’ ב’ שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי’ תפוש י”ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה’ בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט’ שנים הי’ תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי’ שנה ואחריהם ב’ שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב’ ביוסף ואם לא חטאו עד ט’ שני’ אחריו א”כ הרב’ דברו בט’ שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט’ שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר:

 Question #3)

It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?   I saw some Meforshim but I do not have a good answer.

 Question #4)

חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר  – all are written חסר and not  מלא

I do not have a good answer for this.  Other than the real story of this Parsha is hidden.

Question #5)

 הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?

Both Onkelys and Targum Yonasan Ben Uziel translate הַיְאֹֽר as river.  Do they argue on Rashi or not?  You can say they don’t because the word itself does translate in river, Rashi is using the ה – הידעה.  Even though I would think that Targum Yonasan Ben Uziel would have been more specific.

Sifsei Chacomin discusses this – כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס כו’. ה”פ דק”ל למה כתיב על היאור בה”א הידיעה אלא ודאי ה”פ היאור הידוע הנזכר לעיל וקאי על הד’ נהרות שכתובים בפ’ בראשית (לעיל ב יא) וא”כ למה לא כתיב בכאן נהר כמו שכתוב שם אלא ודאי אי הוה כתיב נהר לא הייתי יודע על איזה נהר קאי שד’ נהרות כתובים לעיל לכך כתיב יאור כלומר הנהר שעשוים יאורים דכל שאר נהרות אינן קרויין יאורין חוץ מנילוס כמו שמפרש ואזיל ונילוס היינו פישון הנזכר לעיל בפרשת בראשית כדפירש רש”י שם וכל שאר נהרות דנקט רש”י קאי אשאר ג’ נהרות הכתובים בבראשית:

שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה כו’. דקשה לו כיון דקאי אאחד מד’ נהרות         הנזכרים בבראשית למה לא הזכיר אותו בשמו המיוחד אלא לפי שעשוי יאורים יאורים על ידי בני אדם לכן        קראו בשם יאור וכל שאר נהרות אינם עשויים כן:

Question #6)

The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

The Ohr HaChaim has two answers. I love his second answer and will explain it here:

 ועוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: 

The Ohr Hachaim is saying that during the entire two years Pharaoh was dreaming the dream of the cows and grains;  however he forgot it every morning.  At the end of the two years he dreamt and did not forget.  What does the Ohr HaChaim mean?  The redemption via the dreams of Pharaoh were to happen two years earlier and already existed.  When Yoseph added the two words and Harshem delayed Joseph’s redemption for two years, Hashem did not pull the dreams  back.  They already existed in the world.   Perhaps if Yosef could have done Tshuvah his redemption would have occurred before two years.

I think the Ohr HaChaim is saying something more profound.  Pharaoh forgot not because Hashem made him forget, but because he did not care.  He was not a benevolent ruler who truly cared about the Egyptians.  He was a typical tyrannical ruler who only cared about himself, his power,  and ruled harshly, with evil.  This is why he forgot. His dreams were not able to break through from his dream state to his consciousness.  There were  undercurrents in the world from Hashem that hard times were coming and also one one of redemption.   Had he been a ruler who truly cared about his subjects, such as a Dovid Hamelech or an Abraham Lincoln, he would have plugged into the Ratzon Hashem and remembered the dream.   Perhaps, if Pharaoh remembered the dream Yoseph would have been freed earlier because he would  have been needed to save the world.  This is what the Ohr HaChaim is telling us.  There are times of tremendous change in the world, of Siattah Dismayah in the world.  The world is changing, with Hashem putting the change into the spiritual atmosphere of the world where anyone with proper spiritual sensitivity can sense and plug into the Tatzon Hashem.

There are leaders who understood the undercurrent of a changing world and took their efforts into a new direction and did great things because they were plugged into the Ratzon Hashem.  In 1967 after the six day war, there was a new dimension Hashem put into the world, it was a world of T’shuvah.   The Lubavitcher Rebbe plugged into this new feeling in the world for a return to Judaism and his efforts became supercharged.  He made this a reality.   The Rebbe started his Tefillin campaign to bring light to the world.  The Rebbe understood that putting Tefillin on Jewish men is not a small unimportant feat.  It would change the life of the person  and bring positive results to the Jewish world.  The Lubavitcher also cared about the world at large and many non-Jewish people came to him for a blessing.

The second one was Theodore Herzl.  He came from the secular side.  He saw that the Jewish people were not going to survive Europe.  He was able to plug into the Ratzon Hashem due to his desire to help his fellow Jews and be the agent of change.  He plugged into the Ratzon Hashem just like Pharaoh could have.   Theodore Herzl created the reality of a Jewish state from a dream.    He died at 44 from the strain of efforts.  Martin Brody has a beautiful essay on the repentance of Theordoe Herzl and I have spoken about the complete Tshuva of Herzl.  Both are on my website, Kotzk.com,

Chapter 41 – Verse 2:

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

When out of the Nile there came up seven cows, handsome and sturdy, and they grazed in the reed grass. 

יפות מראה. סִימָן הוּא לִימֵי שֹׂבַע, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִרְאוֹת יָפוֹת זוֹ לָזוֹ, שֶׁאֵין עֵין בְּרִיָּה צָרָה בַחֲבֶרְתָּהּ:: 

Compare this Rashi to Onkleys who say Rashi but in the last two words of the Pasuk. 

Onkelys                                :וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחֲוָה:

Onkelys is saying Pshat like this Medresh – 89:4 – 

 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג):  יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, כִּירִי עֶבֶד קִירִי אָדוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם, אָמַר רַב אַחָא נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן שָׁלוֹם לָעָם.

Targum Yonasan Ben Uziel does not pick up on this concept at all.

וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹי גוּמַיָא

and, behold, from the river came up seven oxen good-looking and fat-fleshed; and they grazed in the midst of the sedges.

Rashi                    (11 – באחו. בָּאֲגַם, מריש”ק בְּלַעַז, כְּמוֹ יִשְׂגֶּא אָחוּ (איוב ח

 Sefaria: IN THE REED-GRASS — in the marshy land. old French marais; English, marsh.  Similar is (Job 8:11) “Can reed-grass (אחו) grow?”

Artscroll:   In the Swamp i.e.   בָּאֲגַם – in the marshland, marese in Old French. It is like   אָחוּ in  יִשְׂגֶּא אָחוּ  in “(Would) a swamp flourish”

However Rashi seems to contradict himself from the Pasuk in Iyuv 8:11 where Rashi says –  ביצה מריש”ק בלע”ז:   The question is what is the translation of  אחו.  Here Rashi says swamp and the Ibn Ezra says it is either a valley where there is foliage or it is  a name of a specific plant. Perhaps Rashi feels that the old France word of מריש”ק is the meaning of אחו and  ביצה.       

Iyuv 8:11הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם                  ׃

Can papyrus thrive without marsh? Can rushes grow without water?

Rashi in Iyuv 8:13:

היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש”ק בלע”ז:

Can papyrus shoot up They will say this: Papyrus cannot grow except when the marsh is wet with its water and its moisture. בִצָה is marese in Old French, a marsh.

Ibn Ezra:   בלא בצה – כמו: ביצאותיו וגבאיו.  

אחו – ענינו צמחי אחו, כמו: ותרעינה באחו. 

Mezudas Tzion: ( אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא  2 

________________________________________________________________________________

Chapter 41 Verse 16:

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see (respond) to Pharaoh’s welfare.”

Both Sefaria and Artscroll translated the word ־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃ as the welfare of Pharah.  I believe that there are better words.   Yoseph was only asked to interpret the dream yet he said more, that upon hearing the bad news, God will additionally show Pharah a path to navigate through the bad times and will restore Pharaoh’s peace of mind, his equilibrium.  Joseph is saying that I will not only be interpreting your dream, but I will bring you solutions from God that will bring you peace of mind.  When people have a need or want advice, it is not enough to just listen and give advice, but to also embrace them and make them feel protected, that everything will be okay.  It is also emotional support.  

This is a little off topic.  When my mother moved to Lakewood, NJ in 1980 to take care of her parents, once they heard that my mother was coming, they felt better.  It was my mother’s presence that made them feel that everything will be okay. 

Allstate is the Good Hands People.  

Chapter 41 Verse 45:

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Pharaoh then gave Joseph the name Zaphenath-paneah; and he gave him for a wife Asenath daughter of Poti-phera, priest of On. Thus Joseph emerged in charge of the land of Egypt.—

Targum Yonasan Ben Uziel:

וּקְרָא פַרְעה שְׁמֵיהּ דְיוֹסֵף גַבְרָא דִטְמִירָן מְפַרְסֵם וִיהַב לֵיהּ יַת אָסְנַת דִילֵידַת דִינָה לִשְׁכֶם וּרְבֵיתָה אִיתַּת פּוֹטִיפֶרַע רַבָּא דְטָנִיס לְאִינְתּוּ וּנְפַק יוֹסֵף שַׁלִיט עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

And Pharaoh called the name of Joseph, The man who revealeth mysteries. And he gave him Asenath, whom Dinah had borne to Shekem, and the wife of Potiphera prince (Rabba) of Tanis had brought up, to be his wife. And Joseph went forth as ruler over the land of Mizraim.

It was very appropriate that Yoseph would marry his niece’s daughter.  Asnath’s grandmother was Leah and mother was Dinah.  She was the daughter of great people.  See my Torah on Bersehich 34:1 –  וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃. 

Daas Zekanim:

ויתן לו את אסנת. וא”ת יוסף שהי’ מלך איך נשא בת הדיוט. ונ”ל לפי שמתחלה הי’ יוסף עבד לפוטיפר אמר בלבו אם לא אעשה רצונו לישא בתו יזלזלני וילשין אותי שהייתי עבדו אשאנה ויכבדני. ועוד י”ל שנשאה מפני שהית’ מזרע יעקב כדפי’ רש”י בפ’ וישלח דבת דינה הית’ משכם ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצוארה והשליכה והובאה למצרים ע”י נס כדפרישית וגדלה פוטיפר בביתו ולכך נקראת על שמו כמו שמצינו גבי משה רבינו ע”ה אלה בני בתיה וגו’. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה:

Sferno:

ויצא יוסף על ארץ מצרים יצא מלפני פרעה באופן מורה שהיה שליט על כל ארץ מצרים

, Yoseph  walked away from Pharaoh  in a bearing of royalty which indicated that he was now the ruler

 over the whole nation

Yospeh walked away from Pharaoh in a manner that he was ruler of the entire nation of Egypt.  The Sferno is saying Joseph’s entire bearing changed, he looked regal.   Took on the persona of  someone who was incharge.  It showed on his face, in his mannerisms, how he spoke, and in every action he took.

Chapter 41: Verse 47:

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃-During the seven years of plenty, the land produced in abundance.

Look at Rashi and Onkelys.  This is very confusing and I could not understand the Pasuk.

Chapter 41: Verse 51

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

Joseph named the first-born Manasseh, meaning, “God has made me forget completely my hardship and my parental home.”

What is the Pshat in this name?

Chapter 41: Verse 55

וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Jo-seph; whatever he tells you, you shall do.”—

ותרעב כל ארץ מצרים AND THE LAND OF EGYPT WAS FAMISHED — for all the grain they had stored up rotted except that of Joseph (cf. Genesis Rabbah 91:5).   He asked them “Why did you yourselves not lay up corn? Did he not publicly announce that years of famine were coming?” They answered him, “We gathered in much, but it has rotted”. He said to them, “If this be so — what he saith to you, do. See, he laid a decree upon the produce and it rotted; what will happen if he lays a decree upon us that we should die!” (cf. Genesis Rabbah 91:5)

Pharaoh was duplicitous.  He could have told Joseph not require circumcision.  He included himself with the common man and said  that Joseph is a demon, a Rasputin.  Yoseph can control nature and I, the mighty Sungod, is powerless.  Pharaoh knew that this is rubbish.  He wanted to find a scapegoat and someone to blame when the people were suffering. This is the first case of setting up a scapegoat if things go bad.   This is the first instance of anti-Semitism where the Jew is viewed as controlling the world, even nature itself.

Chapter 41, Verse 21:

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

They said to one another, “Alas, we are being punished on account of our brother, because we looked on at his anguish, yet paid no heed as he pleaded with us. That is why this distress has come upon us.”

Fascinating Ohr HaChaim:

ויאמרו וגו’ אבל. תיבת אבל אין לה משמעות כאן. והמתרגם אמר בקושטא. וגם עליה דן אנכי למה הוצרכו לומר בקושטא. עוד למה האריכו לשון לומר אשר ראינו וגו’ ולא אמרו סתם, ועוד היה להם לומר אשר מכרנוהו שהוא תכלית העון.

ואולי שנתכוונו לומר להיות שצדדו בטעם צרה זו אם הוא בשביל מכר יוסף ודחו טעם זה כפי מה שכתבתי למעלה (ל”ז כ’) שכפי הדין דנוהו להריגה ואם כן המכר שעשו לו הוא אדרבה מדת החסד, ואם על שגרמו צרת אביהם אדרבה דבר זה יוסיף לו מכאוב ולא יעשה ה’ יסורי עון צער אביהם בדבר שיגדל עוד צער על צערו, ואשר על כן לא מצאו עון ואמרו אבל אשמים וגו’ אשר ראינו וגו’ פי’ שעל כל פנים היה להם לרחם עליו בראות אחיהם מתחנן על סכנת נפשו ונתאכזרו עליו ודבר זה מגונה לצדיקים לעשותו על כן באה וגו’:

Ohr HaChaim 37:20

ועתה לכו וגו’. פי’ לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז”ל (ב”ק כו.) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם:

ואומרו ונשליכהו וגו’ ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר: 

ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה’ יבוא במשפט:

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג”כ (רמב”ם הל’ מלכים פ”ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה’ אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז”ל (ב”ר פ’ כ”א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש: 

PARSHAS VAYICHI 2020

Shabbos Parshas VaYechi – January 2, 2020

Chief Rabbi Jonathan Sacks Torah – The Conflict of Brothers

Yosef’s Forgiveness 

Resh Lakish and Repentance

Life of My Mother Jean Morgenstern

April 1865 – The Month That Saved America by Jay Winick

President Abraham Lincoln and General Ulysses S. Grant

Surrender at Appomattox

The First Ramban on Parshas VaYechi

The First Kli Yakar on Parshas VaYechi

The Right Honourable
The Lord Sacks
Sacks smiling

Family Update:

We drove back from Toronto to Chicago this past Sunday. December 28th.   My  mother-in-law came back from Baycrest where she was rehabbing from surgery for a broken hip.  She has not changed.    Serka came down with Covid and we decided to head back to Chicago.   Serka  still has a loss of smell and taste.  She finished her quarantine since she got Covid and tested positive.  I have to quarantine for another week.  I am listening to Carlbach as I am writing this.

On Shabbos, I read about 100 pages of the book, April 1865 – The Month that Saved America by Jay Winik written in 2001.

Rabbi Sacks:

Rabbi Sacks has a 7 page Torah Vort in his book  Covenant and Conversation titled, The Future of the Past.   Rabbi Sacks focuses on Bereshis 50:19-20 –  Pages 341-342:

The brothers told Joseph the following in Verse 50:15- 16

  וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

So they sent this message to Joseph, “Before his death your father left this instruction:

כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

So shall you say to Joseph, ‘Forgive, I urge you, the offense and guilt of your brothers who treated you so harshly.’ Therefore, please forgive the offense of the servants of the God of your father.” And Joseph was in tears as they spoke to him. 

Joseph probably knew that his father never told his brothers what they claimed.  Rabbi Sacks says ”Yet Joseph takes his brothers seriously – not because he believes them but because the very fact that they say this indicates that they are still feeling anxious and guilty.  His response is majestic in its generosity, as follows:

וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃       

But Joseph said to them, “Have no fear! Am I a substitute for God?

וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Besides, although you intended me harm, God intended it for good, so as to bring about the                                     present  result—the survival of many people. 

Rabbi Sacks writes in page 342 of his book,  “As we have already discussed, this final scene is the resolution of one of  the central problems of the book of Genesis:  the continuing theme of sibling rivalry.  A book replete with tensions, hatred and competition ends with forgiveness.  This closing is essential to the biblical drama of redemption, for if brothers cannot live together, how can nations?  And if nations cannot live together, how can the human world survive?  Only now with the reconciliation of Joseph and his brothers, can the story move on to ther birth of Isael as a nation, passing from the crucible of slavery  to the constitution of freedom as a people under the sovereignty of God.”

April 1865 – The Month That Saved the Union:

How appropriate that  over Shabbos  I read about 100 pages from Jay Winik’s book, April 1865.   The Civil War pitted brother against brother.  It is the same theme that Rabbi Sacks talks about, the need to heal the rupture so that the future can move forward.  President Abraham understood that just like he won the war, he had to win the peace.  

I quote from page 208 of Jay Winik’s book, “After four bloody years of reaching for the Confederacy’s jugular, Lincoln’s humanity is unchanged,  This avatar of total war is a staunch advocate of a soft peace, a generous peace, a magnanimous peace, just as Grant has carried out at Appomattox.   It is his River Queen doctrine writ large.  So passionately does he feel about this matter that he will directly tell his cabinet today, in no uncertain words, there is “no greater or more important [issue] before us, or any future Cabinet” than Reconstruction.”

Surrender At Appomattox:

Jay Winik writes on page 193.  “Appomattox was not preordained.  There were no established rules or well-worn script.  If anything, retribution had been the larger and longer precedent.  So, if these moments teemed with hope — and they did — it was largely due to two men, who rose to the occasion, to Grant’s and Lee’s respective actions; one general, magnanimous in victory, the other, gracious and equally dignified in defeat, the two of them, for their own reasons and in their ways, fervently interested in beginning the process to bind up the wounds of the last four years.  And yes. If, paradoxically these were among Lee’s finest hours, and they were, so, too, were they Grant’s greatest moments.”

General Ulysses S. Grant treated General Robert E. Lee and the surrender of Lee’s army with dignity and tenderness.  The Union allowed General Lee’s men to surrender with dignity.  There was a stacking of the arms and acknowledgment that the men who were surrendering were honorable and deserving of respect.   General Grant carried out President Abraham Lincoln’s orders at City Point (General Grant’s command post) that there will be no bloody work and no  hangings.  This was atypical of war where the victors exact punishment on the defeated army with hangings, killings, and brutality.

The second half of Rabbi Jonathan Sack’s Torah is what I want to explain and is what animates me.

Yoma 86B states in the name of Resh Lakish:

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה’ אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה

Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.

Rabbi Sacks asks – we understand that repentance can change your intent  from intentional sins to unwitting transgressions.    However, how does your deliberate sin count as merits.  How do you change the reality of what you did? It has been done, it is part of the past.  Even the Pasuk that Resh Lakish brings down in Ezekial does not support what Resh Lakish says.  The Pasuk says that he will live in the future but not that his past wrongdoing is a merit.

Rabbi Sacks answered that “once the brothers had undergone complete repentance, their original intent was cancelled out.  It was now possible to see the good, as well as the bad consequences of their act – and to attribute the former (good acts) to them.  Strpped of their initial aim, the act could instead be defined by what part it played in a providential drama whose outcome was only now fully apparent in retrospect.”  God wanted Joseph to be sold down to Egypt.  If the brothers had not sold Joseph perhaps on  his way back home, Joseph would have been kidnapped.  What the brothers did was wrong, however, now since they regretted their actions, their original intent is cancelled out and their sale of Joseph  is part of God’s divine plan.  This is what Yosef told the brothers in Verses 50:19-20.  

This is the story of my mother’s life.  She made major  mistakes in her life.  She had to pick herself off the mat, fight for everything, suffer setbacks, and in the end this humble person whose prospects for a good life initially seemed unattainable, became the matriarch of a glorious family.   Her children and grandchildren flourished, raised beautiful families, found success in America, and lived the American dream.   When my mother died in late 2017 she had over 140 living children, grandchildren, great grandchildren.  The number is now approaching 150.  My mother’s mistakes ended up becoming the foundation for a great and glorious family.  Her mistakes became merits.     This is what my sister Karen told my mother after my mother got sick.  My mother was confined to the house and no longer able to come and go.  All she did was sit and replay her  life in her mind.    She expressed her anguish to Karen about her mistakes.  Karen responded, Ma look what your mistakes produced, a Pesach and an Arela and their families.  Look at Lisa and Mitch.  We should only be so lucky.

I must add that my grandparents Sholem and Chana Feigal Sklar came to America and stayed Orthodox.  They did not change.  My grandfather did not change in America, kept his beard, and lived his life as he lived in Europe.    Zedi had 6 brothers and sisters in America that came before him and none remained Orthodox.  They told him that here in America you have to become American and shave your beard.  Initially, his siblings did have success with Esther Diamond brothers getting PHDs from the University of Chicago and working on the Manhattan project.  However, in 2020 all  his 6 brothers and sisters may have 50 descendants, only two Orthodox.  However in terms of success in America Zedi and Bubi’s kids have succeeded beyond expectations in 1923 living on Maxwell Street.  They now have over 250 descendents including Torah scholars, doctors, lawyers, businessmen and of course myself.

I saw a very nice Ramban at the beginning of the Sedra:  https://en.wikipedia.org/wiki/Nachmanides

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם ויעקב ירד שם מפני הרעב וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו כי פרעה אוהב את יוסף וכבן* לו והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען כמו שאמרו (לעיל מז ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען והנה לא עלו אבל ארך עליהם הגלות ומת שם ועלו עצמותיו   וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו עמו אבל כבד וכן אנחנו עם רומי ואדום אחינו הסיבונו ביאתינו בידם כי כרתו ברית עם הרומיים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים והגלות ארך עלינו מאד לא נודע קצו כשאר הגליות ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה’** ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו*** ואנחנו נראה בנקמת ה’ יקימנו ונחיה לפניו****:

*I thought this was not true.  I have written that Pharaoh viewed Yosef as his hatchet man based on a Pasuk in Miktaz.  Perhaps both are true that he did love Yoseph.  At the same time when needed, he made Yoseph a scapegoat and his hatchet man.  

** I believe this was fulfilled in the first half of the 20th century starting with the Balfour Declaration and ending with 1948 when the State of Israel was declared.

*** Perhaps this is what has and is what is happening over the last 50 years starting with the UN and spreading to the EU. They cannot accept Israel’s great success and use it to better the Arab world and the entire world.  Rather than harnessing the entrepreneurship and energy of Israel, they choose to attempt to hurt and destroy Israel, keeping over 1 Billion people enslaved to poverty, religious fanatics, megalomaniacs, without hope for the future.   

**** We want the world to be a partner with the Jews and Israel, and not face retribution.

I also spent time on this Kli Yakar:   https://en.wikipedia.org/wiki/Shlomo_Ephraim_Luntschitz

ויחי יעקב בארץ מצרים וגו’. למה פרשה זו סתומה, אלא כיון שנפטר יעקב התחיל השעבוד ד״א שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. ד״א שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם. כך היא הנוסחא בב״ר (צו א) כפי הנראה שאין סמך מן המקרא לכל הדרשות האלו וכולם כמתנבאים. ואשר נראה לי בזה לפי שמצינו כאן סתימה שלא כדרך הפרשיות הסתומות שבתורה שיש בהם ריוח לפחות כשיעור פרשה סתומה, וכאן אין ריוח כלל ודאי שכונת עזרא הסופר להסמיך פסוק ויחי לפסוק שלפניו וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וגו’. כאילו היה הכל פסוק אחד, ע״כ נחלקו ג’ לשונות אלו במשמעות דורשין.

כי ללשון ראשון הדורש, שכיון שנפטר יעקב התחיל השיעבוד יהיה קישור שני פסוקים אלו על זה האופן, כי מתחילה אמר וישב ישראל בארץ גושן הורה בלשון ישיבה שהיה להם ישיבה של שלוה ומנוחה, ויאחזו שהיה להם גם אחוזה בארץ ויפרו וירבו מאד, וכל זה היה בזמן ויחי יעקב כי בחייו עמד להם זכות יעקב שזכו לכל אלה, מכלל שבמותו פסק זכותו ופסק הכל, כי לא היה להם עוד ישיבה של שלום מצד השעבוד, וכ״ש שלא היחה להם אחוזה בארץ כי עבדים המה, וכן לא ניתן להם לפרות ולרבות כי בקשו להמעיטם ע״י העינוי באמרם פן ירבה, ולפי זה היתה מיתת יעקב סבת השעבוד.

ונוכל לומר בהפך זה, שהתחלת השעבוד היה סבת מיתתו כי קיצר הקדוש ברוך הוא שנותיו שלא הגיע לימי אבותיו שלא יראה בשעבוד בניו, כי בא הזמן של ועבדום וענו אותם. לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ואמרו רבותינו ז״ל (בר״ר צו ד) כל מי שנאמר בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו, ובדרך זה יהיה הסמיכות מבואר ג״כ כמו בדרך ראשון, ומספר י״ז שנה דנקט לומר שמכירתו של יוסף שהיה בן י״ז שנה, גרם להם שלא ישבו בשלום במצרים כ״א י״ז שנה.

וללשון שלישי הדורש, לפי שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם יאמר הכתוב אע״פ שהיה כל ימיו בצרה וגרות כמ״ש ימי מגורי ק״ל שנה מעט ורעים, מ״מ לגודל השלוה שהיה לו תוך י״ז שנים שראה ישיבת בניו בשלום ויאחזו בארץ ויפרו וירבו נשכחו ממנו כל הצרות הראשונות שעברו עליו והיו כלא היו, לכך נאמר ויהי ימי יעקב שני חייו קמ״ז שנה כי אותן ק״ל שנים לא היו נחשבים מכלל ימי חייו לגודל צרותיו, ועכשיו למפרע נחשבו כולם שני חייו, וזה לפי שנסתמו ממנו כל הצרות שעברו וכאילו היה חי חיים נעימים ועריבים בכל שנותיו, שהרי באמת יוסף היה חי, לכך סמך ויחי יעקב אל הפסוק הקודם, ומה שהשמיט רש״י לשון זה לפי שנראה לו שהיינו הך הלשון ראשון כאשר הוא מבואר למבין בהתבוננות מעט.

ואולם הלשון השני הדורש, שבקש לגלות הקץ ונסתלקה ממנו השכינה, לפי שבא לתרץ מהו שאמר ויחי יעקב בארץ מצרים י״ז שנה מאי קמ״ל, וכי עדיין לא ידענו שהיה במצרים י״ז שנה, שהרי בבואו לפני פרעה אמר ימי מגורי ק״ל שנה, וא״כ למה הוצרך לומר שהיה חי במצרים י״ז שנה, ועוד למה לא הזכיר לשון זה באברהם ויצחק או אמהות, אלא ודאי שבא להורות שפרשה השכינה ממנו, לפי שנאמר למעלה ותחי רוח יעקב אביהם, שפירושו ששרתה עליו השכינה מדקאמר רוח יעקב, וסד״א ששרתה עליו רוח הקודש כל הימים עד יום מותו, קמ״ל ויחי יעקב בארץ מצרים כי בבואו למצרים חי יעקב אבל לא רוח יעקב שנסתלקה ממנו השכינה מיד, לפי שאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, וא״כ מיד היה מוכן אל הצואה לצוות מחמת מיתה והיה חושש הקב״ה פן יגלה הקץ על כן נסתלקה ממנו השכינה, ועדיין לא ידענו מאיזו טעם נסתלקה שכינה ממנו, ע״כ באה פרשה זו סתומה לסמכה לפסוק וישב ישראל בארץ גושן, לפי שמהידוע שימשך נזק גדול מן ידיעת הקץ, כי הדורות הקודמים היודעים שהגאולה לא תהיה בימיהם לא ידרשו את פני ה’ לבקש על הגאולה ועל התמורה.

וכן פירש בעקידה, על המדרש (ילקו״ש קנז מט) האומר כשבקש יעקב לגלות הקץ אמר הקב״ה ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב) ר״ל שלא היית חס על כבודי, כי מידיעה זו ימשך נזק זה שלא יקראו אותי ולא יבקשו פני הדורות הקודמים ויבקשו לישב וכמתיאשים מן הגאולה, על כן סתם וחתם ה’ הקץ האחרון כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה’ ואת דוד מלכם ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד, כאשר בעונינו מדה זו מצוייה בינינו אפילו בזמן שאין הקץ נודע מ״מ רבים המה עמי הארץ המתישבים בארצות העמים ובונין להם בתים ספונים וחשובים ושל אבנים בנין הקיום, ובסבה זו לעולם אינן דורשין את פני ה’ בכל לב להביאם אל ארצם, וע״כ הקב״ה מניחם שמה, 

ולהנחה זו פסוק וישב ישראל בארץ גושן. מדבר באשמת ישראל, שבקשו להיות חושבים ולהיות להם אחוזה בארץ לא להם, ונזק זה בא להם לפי שקץ גלות מצרים היה נודע להם, על כן הדורות הראשונים אשר ידעו בבירור כי לא בימיהם תהיה הגאולה ההוא בקשו להם ישיבה של קבע ואחוזה בארץ מצרים, על כן סמך לפסוק זה פסוק ויחי יעקב דלהורות שנזק זה הנמשך לאותן הדורות מחמת שהיה קצם נודע גרם לויחי יעקב אבל לא רוח יעקב, כי אם יעקב לבדו היה חי כדי שלא יגלה הקץ לאחרון ושלא יתפשט נזק זה לדורות.

Jean Morgenstern – Second Yahrzeit

Shayna Bas Sholem and Chana Feigel 

December 30, 2020 – 16 Teves 5781 

My grandparents Sholem and Chana Feigel Sklar came to America in late 1923.  My mother was born on April 27, 1924.  Shirley was already born back in Europe, Beverly came in 1929, and the last girl, Altie, was born in 1939.

It was an immigrant life.  The 1929 depression hit when my mother was five. The depression helped shape my mother’s life.  My mother married her first husband in 1943 and had two kids. Pesach in 1943 and Arela in 1946.  She divorced and married my father in 1948.  My older sister, Lisa, was born in 1950. I entered this world right before Kol Nidrei 1953. The baby of the family, Karen, was born in 1955.   My mother was a typical housewife who took care of the kids while my father worked.  She had no independence. She did not have a license, and had no money of her own.  It was not a good marriage and my parents divorced in 1966.    My mother got a divorce in a time when there was a stigma, and the emotional turmoil must have been draining. She was 42 and had to build up her life.  She had a job in the typing pool of Kemper Insurance, however, pay was low.  

Her first success was when she learned how to drive.  Our next-door neighbor, the Marrettis, helped teach Ma how to drive and she got her license.  This gave her independence.  She purchased their white car.  Pesach actually drove the car Chal Hamoad Succos from Chicago to Toronto to work.  I  remember Pesach saying, that to stay up, he would say “50 miles to Kalamaaazoo, Kalamaaazoo.  25 miles to Kalamaaazoo.”  Her next life success was when she bought a brand new green, 1971 Plymouth Duster.  One of the greatest smells in the world from Hashem is the new car smell.  My mother got to experience it in a car bought with her own money.   These two successes may seem small to most people but to my mother they were affirming that she is a success.

The green Duster became famous in Lakewood, and with the Chase boys driving it, sometimes in questionable circumstances.

In 1980  Ma was 56 years old and she moved to Lakewood to take care of her parents.  Uncle Yosef (Yasif) called and said that she has to come to Lakewood to take care of her parents, otherwise they would  end up in a nursing home.  I had a number of conversations with my mother.  I was very direct with her, but always told her during every conversation that it was her choice.   She decided to move to Lakewood.  Just by the mere mention that Ma was coming, Bubi and Zedi felt better.  My mother had an aura of competence, that she will take care of everything, everything will be fine.

In 1993 after my Bubi dies, Ma moves back to Chicago.  She was always there for everyone.  She took care of Naftali, gave him a quality of life that is unsurpassed.  She once told Sidney that God has to make her live a long life because she has to take care of Naftali. She took the boys to and from Yeshiva and took Hudi to  college every day. She  brought pizza to the boys in Telz and would let them go to Blockbuster Video to rent movies when their parents were out of town. She brought Challah and groceries for us, and so many other favors that are innumerable.   Every night as my mother laid down to sleep, she had to go over in her mind her schedule for the next day.  I admit I was a big beneficiary of Ma’s largesse and I make no excuses for it.   

This all changed in 2014 when my mother turned 90 and her health started to deteriorate,   לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא. 

Ma is the person referred to in the following Torah Temimah in this week’s Sedra.  What Siaatta Dismaya I had in finding the Torah Temimah.  The Torah Temimah decided to put in an obscure Avos D’Rav Noson on this week’s Torah portion.   I believe that this was put in by the Torah Temimah just for my mother.   The 11th Perek of Avos D’Rav Nosson states that Rabbi Tarfon says that people die because of idleness.  Even if someone does not have a job  because he or she  does not need it, they should still find any type of work and not be idle.  This was my mother; she had responsibility up until age 90.  It was amazing that my mother in her 80s was as active as someone in their 50s.  This kept her alive, relevant, young and integral to the family  She was needed and was always present.  Contrast this with people who retire and have nothing to do. They sit on a couch and just deteriorate.  I saw this happen to a close relative of mine.

ויגוע ויאסף. א”ר טרפון. אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר ויגוע ויאסף מזאין באור לזה, והמפרש עמל הרבה בדברים דחוקים, ונראה פשוט דסמך ארישא דקרא ויכל יעקב לצות את בניו ויגוע ויאסף, וכל זמן שהיה מצוה היה חי, ומכיון שפסק מלצוות גוע, ורמז הוא שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה, ונ”מ בזה מבואר בפרק זה באדר”ן שישתדל כל אדם לתור לו איזו מלאכה להתעסק בה אף שא”צ לה רק שלא ישב בטל, ומסמיך זה אפסוקים שונים, יעו”ש. וע’ מש”כ השייך לענין זה לעיל בפ’ נח בפ’ ויום ולילה לא ישבתו. [אדר”נ פ’ י”א].

My mother was also a living example of a Rashbam in Shmos 22:6, cited below.

The Torah talks about two types of Shomrim – guardians in Parsha Mishpatim.  One is someone who watches a vessel and if it gets stolen the Shomer does not have to compensate the owner.  The second Shomer is someone who agrees to watch an animal.  If the animal is stolen the Shomer has to pay the owner for his loss.   The Gemora says the reason why the first Shomer is exempt from compensation is that he is an unpaid guardian while the second one is paid for his services therefore he has to accept more responsibility and if the animal is stolen,he must pay the owner for his loss.   The difference is whether or not the Shomer is paid for his services.

However, the Rashbam says that this is not the plain meaning for the text.  The Rashbam explains  that in the case of the guardian who agrees to watch a vessel, he just puts it on a shelf and only agrees to exert minimal effort and therefore less responsibility.    However, in the second case the Shomer has agreed to actually watch an animal.  

Since an animal takes much more effort, the Shomer has agreed that he will make an extra effort to properly watch the animal.   Therefore, he has to pay if the animal is stolen despite not being compensated.  The difference is in what the guardian agreed to do upfront.  Of course, in this world, the  Bais Din cannot force the guardian to pay unless he is being compensated, however, theologically he should have to pay.  In life we have to take on responsibility even if it may cost us.   We can never just wash our hands and say, “not my problem”.  We may lose sleep and become emotionally beat up, but we have to be counted.  In life we have to be engaged, and responsible for our family, for our world.   We do not want to be superficially connected, acting freely and not being bothered.  We cannot let life go by taking cruises, having one day fold into the next day just worried about ourselves or what to wear, what to eat, and where to vacation.  This is not true life. We have to be responsible. 

Perhaps you can say that this is also an interpretation in the Gemara in Shabbos 31A:  

אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?

With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life he lived in this world, they say to him in the order of that verse: Did you conduct business faithfully?

The plain meaning is as stated “Did you conduct business faithfully?”  However perhaps the saying of Rava also means did you carry yourself and did you give of yourself faithfully?  Did you escape responsibility or were you connected? Did you, for the last years of your life, just sit on the couch involved in your narcissistic needs? Or were you there for your family, your friends and other Jews?  Hashem understands that for most of one’s life people are working and raising kids. But afterwards, in retirement, in the last 10+ years of your life,  were you counted or absent?  Rabbi Efraim Twerski said that my Pshat is farfetched.  I said that I will call it Drush. 

Rashbam – Shmos 22:6:

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור – בפרשה זו פוטר את השומר מגנבה ואבדה ובפרשה שניה מחייבו בגנבה ואבדה. ופירשו רבותינו: ראשונה בשומר חנם, שניה בשומר שכר. ולפי פשוטו של מקרא: פרשה ראשונה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר – מטלטלין הם ולשומרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנן לו, לפיכך אם נגנבו בביתו פטור, כי שמרן כשמירת חפציו. אבל פרשה שניה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור – ודרך בהמות לרעות בשדה ודאי כשהפקידם על מנת לשומרם מגנבים הפקידם לו ואם נגנבו חייב.

Summation:

I believe that this is who my mother was. She was always accepting extra responsibly and gave her utmost to others. Up until the age 90 she was actively involved with all her kids, whether it was carpools, shopping, or being that extra pair of hands for whoever needed help.