May 23, 2021 – Parshas Naso

Shabbos morning left home  at 8:35 AM to walk to Anshei Shalom.   Got there at 10:20 AM and sat next to Eli.  Listened to Rabbi David Wolkenfeld’s Shiur., below.   Left Anshei Shalom and arrived at Chabad of Lakeview at 10:50 AM.  They were in the middle of the Torah reading.  The Rabbi spoke well.   There was a big Kiddush.  Alexi became a Geyoris by the CRC and she sponsored a Kiddush.  She spoke and had a great story.  This week’s Medresh on Verse 5:10 spoke about the significance of converts.   After the Kiddush I gave a Shiur to Paul and Jack (Charlotte’s adopted brother).  I went to Eli’s house, slept for 1.25 hours and walked 5 miles home.  

My Torah thoughts:

I first spoke about the beginning of the Parsha.  On Verse 5:2 Rashi says “This section was spoken on the day when the Tabernacle was erected; there were eight sections spoken on that day, as is related in Treatise Gittin 60a, in the chapter beginning with the word הנזקין.”

Bamidbar begins with a census of the Jews in the desert which was taken in the second year after leaving Egypt on the 1st day of Iyar.  24 days later they would be heading to Israel, until fate intervened.   Why was it necessary to have thes Parsha of the census out of chronological order?  Second question – why was the census done a month after the Miskan was assembled, one month after God put his presence in the Mishkan.  Placing Hashem’s Shekinah is directly  related to the census as Rashi said in Bamidbar Verse 1:1.   At first glance I would think that the census should have taken place on the first of Adar.  The simple answer is that there was no time as the Jews were building the Mishkan. However, it should have been written after the twelve Korboans of the twelve princes.

The Torah in Nasso strings together six topics.  It starts with the end of the census, counting the tribe of Levi and their jobs.    After finishing the counting the Torah discusses a number of subjects related to the Mishkan, directly or indirectly.    Verse 5:10 discusses the levels of holiness in the camp of the Jews.  Space is made holy and we go up from lower levels of holiness to higher levels.  I heard this concept  from Rabbi Tzvi Yehuda TZL in Boca Raton.  Just like in space on earth we have levels of holiness, so we have it in time.  Weekday, Shabbos, holso May idays, Yom Kippur, Rosh Hashanah.  2)  We see that the encampment of the twelve tribes, the living place of the Jewish people, was holy.  3) Next topic is theft, particularly theft from a convert, 4)  the need to give Bikkurim, 5) the fifth topic is adultery.  Connected to adultery is Nazir.  6) The sixth topic is Birchas Kohanim.  7)  Afterwards the Torah speaks about  the offerings of the twelve tribes.  The verse starting from Verse 5:10 in Nasso and ending at the fifth Aliyah of Parshas  Behaaloscha,  verse 10:10 was said or done on the first day of Nissan and forward.   We have to go to Bamidbar Verse 10:11 to pick up the unfolding events in a chronological order for the Jews in the desert, which would be the expected chronological order .  

I believe the answer is as follows.   The Torah is teaching us how the Mishkan and Bais Hamikdash and Jewish society survives.      

1. Census

It starts with us understanding that God loves us.  Rashi Bamidbar Verse 1:1

2.  Sending out Tamah people  Verses 5:2-4

We are holy people and our living spaces are also holy.  In addition

we have access to enter into higher levels of holiness. 

3.  Theft and theft from a convert. Verse 5:5-8

Theft corrupts.  The Parsha is dealing with all theft, but the Torah here adds that repayment of theft from a convert who has died goes to the Kohen.  

The Medresh brings down from Verse 5:10 the integration and specialness of converts and their holiness.  We could add the acceptance of others is also a part of our holiness and base for a civil and just society.

4.  Giving Bikkurim – Verse 5:9110

We have to share our wealth and success with others.

5.  Sotah – Verse 5:11-31

Family relationships have to be stable to bring holiness.

6.  Birchas Kohanim  6:22-26

If we understand and are loyal to items 2 – 5 then God will bless us with Birchas Kohanim.  

Then as Rabbi Wolkenfled said, we will be beacons of peace in the world.

The counting of the Jewish people was purposely performed on the 1st day of Iyar, close to the commandment to travel to Israel as a lesson for future generations of what is needed for the Jewsih nation to sustain itself.  

Rabbi’s Speech:

Rabbi David Wolkenfeld.  
ASBI Congregation
Naso 5781

May God Grant Peace

Who is the subject of Jewish prayer? When the siddur says “we” “us” “our” as in the phrase “our God” “heal us” and “we thank you” who is the subject? It seems that in almost every instance, the first-person-plural voice that is adopted in Jewish prayer reflects Klal Yisrael – the spiritual collective that unites all Jews. Although we pray as individuals, and should personalize our prayers, our fixed liturgy expresses the hopes and dreams and yearnings of every Jew. There is just one exception.

The final blessing of the amidah is Birkat HaShalom, the blessing of peace. The subject of this blessing is not Klal Yisrael, but the congregation present at that moment. That’s why we request שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. We ask for the blessing of peace and grace and kindness and mercy be bestowed on “us and on all Israel.” We speak to God in this blessing as a congregation standing together in one room, and then we ask that the blessings that we have received be shared outward and shared onward. The blessing of peace, once received, must be shared with others. Or, the only way the blessing of peace can be manifest in the world is if it is shared.

The blessing, Sim Shalom, is a congregational recapitulation of Birkat Kohanim, the priestly blessing which is found in Parashat Naso and which is recited immediately before Sim Shalom in the public amidah. Birkat Kohanim concludes with a blessing for peace, and then the congregation responds that we pray that this peace will indeed be granted to us and not just to us.

As Birkat Kohanim is found in the Torah there is some ambiguity about precisely who is blessing and who is receiving blessing. At the end of the sixth chapter of Sefer Bamidbar we find:

דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃        

יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃        

יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃        

יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃       

Speak to Aaron and his sons: Thus shall you bless the people of Israel. Say to them:

The LORD bless you and protect you!

The LORD deal kindly and graciously with you!

The LORD bestow His favor upon you and grant you peace!

And then there is a curious summation.

 וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם׃ 

“And they (that is, the priests) shall place My name upon the Children of Israel and I shall bless them.”

In the Talmud, Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree about how to understand that verse. According to Rabbi Akiva (and Rashi agrees with his interpretation) the word “them” refers to the Israelite recipients of the blessing. God is endorsing the birkat kohanim and carrying out the intentions of Birkat Kohanim. According to Rabbi Yishmael  – who is also quoted by Rashi – God blesses the kohanim, setting up a chain in which the kohanim bless the Israelites and God blesses the kohanim. Ibn Ezra understands the phrase “bless them” to refer to both the kohanim and the Israelites who are simultaneously blessed by God through the ritual of Birkat Kohanim. 

Undeniably there is ambiguity in the phrasing of the verse. But all of the interpretations have in common a nexus between God, the Kohanim, and the Israelites. The relationship between these three is important and potent and the pinnacle of that relationship of blessing is bestowing peace that expands outward in circles. The blessings of peace are never limited to the first recipients; they are always passed onward.

The opening line of Birkat Kohanim is focused on basic material needs. Rashi tells us that יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ May God bless you and protect you refers to our bodies and our posessions being safe from any threat. If so, the blessing of peace in the third line of Birkat Kohanim must mean more than the absence of war. 

Shalom implies “sheleimut” – the state of being that Yaakov attained וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם  after reconciling with his brother. It was only after reconciliation with his great rival after many decades of fear and enmity that Yaakov was able to be at peace with himself and his place in the world.

Maimonides, the Rambam, ends his Book of Seasons with a moving praise of peace as a telos of the entire Torah:

גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם 

“Great is peace, since the entire Torah has been given to create peace in the world.” But this peace too is not simply the absence of war. For Rambam, peace entails the freedom and tranquility and harmony to study Torah and to draw close to God. He concludes his great book, Mishneh Torah, by explaining that our sages and prophets yearned for Mashiach and for redemption, not live lives of ease, but to live at a time in which there would be the freedom to pursue Torah study and the contemplation of God in a world without competition or famine or war.

The Jewish people are described in the Torah as being a mamlechet kohanim. We are a kingdom of priests. This means that just as the kohanim are a conduit of blessing to the Israelites, so too, all of us together are meant to be a conduit of blessing to humanity. And so the trilogy of God, kohanim, and Israelites transferring blessing and bestowing peace on one another is meant to play out on a larger and universal scale.

One disturbing facet of the past week of fighting in Israel and Gaza were news reports of young American Jews, who have become increasingly alienated from Israel over their perception of a growing divide between their idealism and the reality of the circumstances in which the State of Israel conducts its policy. I don’t know if that describes any of you but if it does, I suggest that walking away in disappointment and disillusionment is not a choice any Jew should make. First, because as I wrote last week, our brothers and sisters in Israel are literally our family and not metaphorically our family. You can’t walk away from your family.

But, also, your care and concern and support for Israel as it makes its way, in fits and starts, towards peace is among the most important religious tasks that a Jew can undertake in this generation. The redemptive potential of the Jewish people’s return to Eretz Yisrael is not in tension with the need to come to a peaceful accommodation with Israel’s neighbors. Redemption is the direct outcome of that peaceful accommodation.

This was said and understood by many others. Rav Menachem Froman z’l, a mystic and peace activist from the West Bank town of Tekoa said this years ago. This message was shared anonymously by a Jerusalem rabbi to Roi Ravitzky years ago when he was researching ways to elicit the support of religious Muslims and Jews for peace negotiations. And it was said yesterday by Rabbi Chananel Rosen of Tel Aviv following a week of rocket attacks and internecine violence. I read these words of his in an email on Friday and they took my breath away:

“Either we are doomed to intractable, unending conflict until the times of Moshiach, or – and this is a big ‘or’ – there is a reason that we’re not alone in this land, and our destinies are somehow tied up with those of the Other (Muslims, Israeli Arabs, Palestinians – whichever). For whatever reason, God has thrown us together with them, and we need to deal with that. In the final analysis, I suspect that deep down many of us would be far happier if we woke up to find that these “others” had suddenly been magically teleported to Uganda – and they no doubt feel similarly about us. No such luck though; I think God has other plans for us all.”

My attempt to understand Rabbi Wolkenfeld’s speech.

David Wolkenfeld
4:49 AM (1 hour ago)Reply
to me


This is a very fair and accurate recapitulation of my words.

In terms of peace, I think the mindset that would need to be developed, both among Israelis and Palestinians, is for each group to see each other as permanent neighbors sharing a common homeland. From the Israeli perspective, this means that no peace agreement with an Arab government can substitute for reaching an accommodation with the Palestinians who were displaced by the creation of Israel and who still live within the sovereign State of Israel or the territory that Israel controls. From this vantage point, the Abraham Accords were, at best, a distraction, insofar as far off oil sheikdoms cannot substitute for the millions of human beings who reside within the only sovereign nation that currently exists between the river and the sea.

I don’t see much hope for short-term optimism.  But, there are some very interesting and inspiring green shoots – religious Israelis and religious Muslims in Israel and the West Bank meeting for dialogue. There is the “two states, one homeland” movement which has significant rabbinic support. There is Mansour Abbas who is an ideological cousin of Hamas – two parallel wings of the Muslim Brotherhood – and who leads the Arab political party that has done the most to integrate itself into Israeli politics this past year and who pledged to rebuild the synagogue destroyed last week in Lod…

Best wishes,


From: Mitchell Morgenstern <>
Date: Wednesday, May 26, 2021 at 10:31 PM
To: David Wolkenfeld <>
Subject: Re: Yesterday

Rabbi Wolkenfeld:

 I am trying to understand the theme of your speech.  Is this what you are saying?

 1)  Peace only works in concentric circles, from one person to another person or from one group to the next.  Meaning Sholem has to emanate from us as individuals and from groups however defined.  It can be a Shul, a class, a block, or a business.   It includes Israel as a whole.

 2)  Shalom is also defined as being complete.  When we feel complete, we are at peace with ourselves, happy with life, and as a result we can radiate goodness and peace to the world.

 3)  Israel and the Arabs must live together as this is what God dictates.  Therefore Israel must project peace despite all the hardships.

 I have always tried to live #1 and believe was successful.  As a banker, I always have tried to give people a fair deal, waive fees, and give them the benefit of doubt.  I  always put myself in their position and respond to them as I would want if the roles were reversed.  In fact that this mentality was great marketing for the bank and did more than the millions of dollars spent on marketing. It only brought me success in my career.   I had to fight the corporate mentality and kind of do things quietly.

This is true for many, many professions.  The goodness you can do in any business is Godly.  A mechanic that is honest is a Godsend.  I look  Jewish pizza stores and places where Chessed is done every day.  The Jewish people tend to have large families and need inexpensive, tasty food.   This applies to every single business.  One must see the higher calling of what they are doing.  A plumber is not just fixing a toilet or a water line.  He is giving a family normal living conditions.  

 #2 is so true.  When I am a peace with myself, I am more effective and better able to empathise with people.

 Sorry to get political on #3.

#3 is an issue for every Israeli and for the government as a whole.  As most people, I feel that there is almost no solution for the Israeli –  Palestinian conflict.  The Abraham Accords seem to be the best chance.  Find peace from without by changing the mindset, then potentially peace can be found within.  This is somewhat similar to Golde Meir’s efforts for diplomacy in the 1950s using Israeli farming innovations for Africa because Israel did not have money.  This fell apart in 1967 after the six day war, when they were promised money and oil from the Arab countries.  

  On Sun, May 23, 2021 at 2:45 PM David Wolkenfeld <> wrote:

It was great to see you too.

Best wishes,


From: Mitchell Morgenstern <>
Date: Sunday, May 23, 2021 at 2:24 PM
To: David Wolkenfeld <>
Subject: Yesterday

Rabbi Wolkenfeld:

It was nice to be in Shul yesterday.  I would like a copy of your Drasha.

Mitchell A. Morgenstern

Shabbos Parshas Shemini – April 10, 2021 – 29Nisan 5781


Tomorrow is Zedi Sklar’s mother Yahrzeit – see pictures at the end of this post.

I saw this beautiful Kotzker.

VaYikra 11:33

וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃  

Rashi –             (אל תוכו. אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (חולין כ”ד

Rashi –    ואותו תשברו. לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה:

Kotzker Torah on this Passuk:

הטעם שאין כלי  חרש מטמא אלא מתוכו וגם כן אין לו טהרה בּמקוה, משׁום שכלי חרס אין לו שׁום חשיבות בּעצם, כי במה נחשב הוא  חרש מחרשי האדמה,  ורק עיקר חשיבות אצלו  שיש לו תוך ויכולין להכנס בו איזה דבר לפיכך אינה מטמאה  מגבּה אלא מתוכו  שעיקרו  הוא התוך,  וכן הוא האדם עפר מן אדמה ואין לו חשׁיבות אלא אם כן ישׁ בּתוכו ממש.

The Kotzker says that we can give a reason for this anomaly by Tumah  – a  כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ only becomes Tamah from its inside and there is purification in a Mikvah because  a  כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ has no  חשׁיבית בּעצם – intrinsic value, because it is made out of plain dirt (clay). All of its חשׁיבית is only because it has an inside – תוך and can hold items.  Therefore an earthenware vessel does not become Tamah from its outside, only from its inside because the essence of an earthenware utensil is the inside.  So it is true by man who is created from the dust of the earth –  וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃  (Bereshisis 2:7), man’s only value is if he has a  תוך.  

What does the Kotzker mean?   I believe that the Kotzker Is speaking about the human condition.  Man’s value only comes about when he puts self worth, positive values, and essence into his being, into his psyche.  Man has to feel in his core that I am something. Man does have life force from Hashem, however, that is not enough.  

This is expressed in a story about Reb Leible Eiger. See below for the complete Hebrew text.   Reb Leible Eiger travels to Kotzk against the wishes of his grandfather, Reb Akiva Eiger, and father, Reb Shlomo Eiger.  Reb Shlomo Eiger sends a messenger to Kotzk to see what is going on in Kotzk.  The messenger sees Reb Leibele Eiger sitting at a meal with the students and someone runs in and says  Reb Hersh Ber has arrived. They all ran to greet Reb Hersh Ber.  The messinger follows expecting to see a Talmud Chocom or a distinguished person.  He sees a man dressed as a farmer without the appearance of a distinguished person.  When the messenger asks, why did everyone run to greet Reb Hersh Ber, he is told that Reb Hersh Ber is an עניו – a humble person

has nothing.  On this Reb Chenich Henoch from  Alekander responds, I say that even though he has nothing, and yet he is an  עניו – this is his great מדריגה.    Explanation – someone who is down because he has nothing is depressed.  He is not an  עניו.   I believe what Reb Henoch Chenoch was saying is that Reb Hersh Ber despite having nothing significant in this world, still embraced life, he was happy, and my guess is that his joy of life was infectious.  His being an עניו was that he embraced God, accepted his lot in life, and spread joy to everyone.   Kotzk is synonymous with learning and great Torah scholarship.  Yet Reb Hersh Ber was embraced even though he was unlearned.   Reb Hersh Ber had a strong  תוך .

I showed this to Yonatan Glenner and he answered the way most people would say that he needs to put into himself holiness, Torah, and dedication to Hashem.  You can also add  that man has the spirit of God within him as it says  וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים.   I do not think this is what the Kotzker means.     Man is created from lowly earth, a product that has zero value.   Man must put value into his life. Man must create a חשיבות into the vessel that was created by God from earth.  

My wife had an uncle who had a tough life.   He needed medication. He was divorced.  In the family business, he was given no responsibility and was ignored.  He lived a life of solitude.  How did he create a  תוך? His son in law spoke at the first year Yahrzeit Kiddush that,”my father-in-law was an honored person, why? because his daughter honored him.”  This said it all, by his daughter getting involved in her father’s life towards the end and showing him honor made her father a man of respect.  

In 1998 I was unhappy at work and interviewed at another bank.  I was offered a job.  I decided not to take the job because I was told that I would not have control over my position.   The person offering me the job had wealth.  About 15 years later lost everything.   I also had a boss who also lost close to $20 million.  How do you live with yourself?  My boss does not have a family and has no one. He has to somehow create a   תוך.     The person offering me the job in 1998 has a son in law who is a big Talmud Chachum and has a beautiful family.  This person through his family has a תוך , something he can be proud of, a sense of accomplishment and wake up every morning with a zest for life.  I do not know if he focuses on his bad decision making or if he realizes that he had to lose the money to have a great family.

It took me many years to find my personal  תוך.        

Pictures of Zedi’s mother, Chana Henya Sklar:

Selichos, Eruv Rosh Hashanah – September 18, 2020

 Kotzker Vort:

אין שׁלם כלב שבור, אין ישר כסולם עקום, ואין עקום כבּדותת יושר (גלייך ווערטל)

There is nothing whole as a broken heart, there is nothing straight than a crooked ladder, and there is nothing more crooked (deep) than a simple thought.

I attended Selichos tonight, Eruv Rosh Hashanah.   In Selicha # כט  which starts אֵל־אֱמוּנָה עֶזְרָה הָבָה it says    הַיְשַׁר לְפָנֶיךָ לֵב־עָקֹב. – “Straighten before you a crooked heart”.    I stopped as if hit by a thunderbolt.  The following Kotzker Vort popped into my mind  – (אין שׁלם כלב שבור, אין ישר כסולם עקום, ואין עקום כבּדותת יושר (גלייך ווערטל -“there is nothing whole as a broken heart, there is nothing straight than a crooked ladder, and there is nothing more crooked than a simple thought.”  I gave this Kotzker Vort much thought.

I pictured in my mind one Eruv Rosh Hashanah morning while it was still dark, Selichos were being said in Kotzk.  The Kotzker Rebbe read the above Slicha, stopped, and became immersed in thought.   He thought to himself,  Klal Yisroel are a broken people from all their  צרות, both on personal levels and on communal levels.  The Kotzker Rebbe prayed – Hashem Yisborach, the Jewish people have broken hearts, there is nothing more whole than a broken heart, אין שׁלם כלב שבור , there is no need to straighten out their hearts, they are pure and holy.  Give Klal Yisroel everything they need, both spiritually and a fulfillment of their physical needs.  Give them Parnossah, let them marry off their children, free them from the heavy hand of daily living, the Poritz, the government, and having their kids berong forcibly pressed into the army by the Russian government (cantonists). 

The Kotzker perhaps at this moment or later added two more sayings that talk about  ישר and  עקום.        

 אין ישר כסולם עקום – There is nothing straight like a twisted ladder.   I speculate that it means – the ladder refers to the spiritual ladder of Yaakov on which people ascend during their lifetime to the heavens, to achieve Ruchniyos.   The lifetime striving to do the right thing to reach Hashem does not follow a straight and direct path.  It follows a jagged path, rising, falling like a crooked ladder that has twists and turns, but always moving skyward.   The crooked path is really the straight path because it cannot be done any other way.  Similar to the following chart of the stock market prices, while there are dips and valleys, the stock market trends upward. 

Beautiful  Kotzker on the Pri Megadim:

Emails to and from various Rabbis:

From: Mitchell Morgenstern <>

Date: Fri, Sep 18, 2020 at 1:27 AM

Subject: Thank You

To: Ben Sugerman , Moshe Revah

Dear Teachers:

Thank you for all the Torah you have taught me this year and every year.  Have a Kesiva V’Chasimah Tovah.  

I worked on the below Kotzker Vort.  While you can change the way I expressed my thoughts, the examples I gave, I believe they are the basic ideas of the Kotzker..At the bottom of the email I put in a magnificent Vort from the Kotzker.on the Pri Megadim and the Pri Megadim’s efforts to understand the Rashba. 

Please. please make any improvements – ideas, spelling and grammar.   Please add.-+9999999999  

Weinreb, Tzvi H. <>
Sep 18, 2020, 4:36 PMReply

to me

It definitely works and I like it. It called to my mind a book by the British philosopher Isaiah Berlin, “The Crooked Timber of Humanity”. It is based upon a passage in the writing of Immanuel Kant: which translates as “Out of timber so crooked as that from which man is made nothing entirely straight can be built.” The German original begins: “Aus so krummem Holze, als woraus der Mensch gemacht ist, kann nichts Gerades gezimmert werden.” Shabbat Shalom, Chag Sameach, Shana tovah. THWeinreb

From: Mitchell Morgenstern <>

Sent: Friday, September 18, 2020 5:05 PM

To: Weinreb, Tzvi H. <>

Subject: Re: Thank You

Thank you.  Does my leap to something that has twists and turns and contains a hidden/deep Peshet work?

Sent from my iPhone

On Sep 18, 2020, at 9:28 AM, Weinreb, Tzvi H. <> wrote:

 Thank you for your thoughts and good wishes. As you know the Yiddish for עקום is “kroom”.  A better English translation than “twisted” is therefore “crooked” which has the dual connotations: “bent, not straight” and “crook = criminal”! Be well and Kesiva v’chasima tovah THWeinre

Selichos – Erev Rosh Hashanah – #29:

כט. על פי א”ב. חתום אפרים בר יצחק

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ  Our God and God of our fathers!

אֵל־אֱמוּנָה עֶזְרָה הָבָה. לְעַמְּךָ כֻּלָּם הֵטִיבָה. יַחַד לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה: בּוֹחֵן לִבּוֹת כֻּלָּם. מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם. יָבִיא בַּמִּשְׁפָּט עַל־כָּל־נֶעְלָם:

Trusted God, extend help and do goodness to Your entire nation [when] they come together to be judged. [He] Who knows their innermost thoughts [and] rules the world with His might brings to judgment for everything hidden.

גָּבוֹהַּ בַּמִּשְׁפָּט הָאֵל. נִקְדַּשׁ בְּצִדְקוֹתָיו כְּהַרְרֵי־אֵל וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְֹרָאֵל: 

God, Who is exalted through judgment1I.e. by bringing the evil to justice, all perceive Him ruling the world. [and] sanctified through His righteousness, [powerful] as the mighty mountains when He judges Israel.

דְּלֵה מֵעֹנֶשׁ נְשֹוּאֶיךָ. בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת מְנַשְּׂאֶיךָ. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ:

Remove retribution from those You carry,2“Those You carry,” i.e. the nation of Israel. those who exalt You with “Grace and truth.”3I.e. those who recognize God’s grace and truth. Righteousness and justice are the foundations of Your Throne.

הַיְשַׁר לְפָנֶיךָ לֵב־עָקֹב. דִּינֶךָ הָהָר יִקֹּב. מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: וְיֹשֶׁר מִדּוֹתֶיךָ נֶחֱמָדוּ. יוֹשְׁבֵי־תֵבֵל צֶדֶק לָמָדוּ. לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמָדוּ:

Straighten before You, a crooked heart, Your judgment bores through the mountain4I.e. nothing can stand in the way of God’s judgment.— the justice of the God of Jacob. The righteousness of Your virtues are delightful, the world’s inhabitants learned justice as they stand to be judged by You.

PURIM 2021

February 26, 2021

Chullin 139B – Moshe Min Hatora Minayim

Hamen Min Hatora Minayim

Esther Min Hatorn Minayim

Mordechai Min Hatora Minayim



Ben Yehoyada – Ben Ish Chai

Rabbi Shimi Bertram Chidush

Chasam Sofer

PURIM 2021  

Four  questions were asked of Rav Masnah from people of the city of Pupnai about four individuals; Moshe, Haman, Esther, and Mrdechai.    

Gemora Chullin 139B –

Question #1                     :משה מן התורה מנין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר    

Rashi:                                                                          ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

 Question 2                   המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) המן העץ

Rashi                             :מנין – למעשה המן

                                                                                               המן העץ – יתלה על העץ:                                                                                               

Questions 3 and 4:

אסתר מן התורה מנין (1) (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

Rashi:    “למעשה” אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

                                 מנין – לגדולת מרדכי     

                                 מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה

We have to try to understand their questions. Moshe was obviously in the Torah.  Haman, Esther and Mordechi played prominent roles in the story of Purim.   It seems that Moshe was one question and the other three were a different question.   

What exactly was the question of the Bnei Papunai to Rav Manna for Haman, Esther, and Mordechai?  Was it simply that everyone is mentioned in the Torah, so the Bnei Papunai were asking where are their names in the Torah.  My Pasuk is in Mispatim 22:24 –  אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י = The word אִם is an acronym for my Hebrew name – Avrohom Meir.  I was a lender at Peterson Bank/Manufacturers Bank/MB Financial/5/3rd Bank for 33 years, helping many Jewish people.

Answer 1 – Rashi

Rashi says that their questions were not simply  where are they mentioned in the Torah, but rather where are the events that happened in them hinted to in the Torah. Similar to bible codes.   They were asking where in the Torah is there a hint to Haman’s hanging, Esther being the person who saves the Jewish people, and Mordechai’s leadership.  Proof of this is that when the Gemora says אסתר מן התורה מנין Rashi add in his דברי המתחל  the word  מעשה.  The full דברי   המתחל  is  מעשה אסתר   which means the story of Esther.  The story of Esther is how she became queen and saved the Jewish people from destruction.  Per Rashi the question for Mordechai was where do we see גדולת מרדכי .  The Next rashi says that he was the leader of the righteous people and the אנשי כנסת הגדולה.   This Is understood from the Pasuk that he was ראש לבשמים – the  בשמים referring to the Tzaddikim and Men of the Great Assembly.

Answer #2- Maharsha:

Comes along the Maharsha and says that the questions of the Bnei Papunai were on the names.  All four of these individuals had other names given to them at birth.  We know that names given by parents are considered semi prophecies which defines their character.  .  How do we know that the names alternative names given to them later in life are the names that define them.  Rav Masna gives answers that all four  names are mentioned in the Torah and these names are primary. 

Answer #3 – Ben Yehoyada – the Ben Ish Chai:

The Ben Yehodaya says that the questions on Esther and Mordechai Min Hatorah are intertwined.  There were complaints against Mordechai.  Regarding Esther, why didn’t Mordechai lock Esther away so that she would not end up being forcibly married to Achasverosh.  Mordechai could have locked her away so she could not be found on one extreme.  Mordechai did not do this.   On the other extreme did simply give her over to the king’s messengers.  Rather, he left her in the house and if they found her, then she would have to go.  Hashgacha Pratis takes over.  Esther becomes the queen and saves the Jewish people.  This was hinted in the Torah, that she would save the Jewish people.  This is the מעשה אסתר that is referred to in Rashi.   Her becoming queen and everything else that happened  was preordained in the Torah.  Mordechai being a prophet sensed all this even subconsciously because this was preordained in the Torah.   it was not that Mordechai was reacting to events, Hashgacha Pratis took over,  and Esther ended up being the queen and saving the Jewish people.  The complaints of the other Gedolim were that Mordechai could have hidden Esther away and also did not have to accept leadership in the Persian empire.   They claimed that Hashem would have saved the Jews in another fashion.   The answer is that this is not true.  God preordained that the events of Esther life and Mordechai’s actions were all holy, preordained by the Torah.   He did the right thing and should not be criticized.  

Perhaps the Ben Yehoyada is responding to the pasuk in Esther 10:1:

כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ׃

REashi says because it says  רָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו and not  כל אחיו  , not everyone agreed with the leadership of Mordechai.

My addition to the Ben Yehoyada.

A position for a Gadol B’Torah is a story about Menachem Begin when he was first elected Prime Minister in 1977.   On his first trip to America, Begin went to visit Reb Moshe Feinstein, Reb Yosef Ber Soloveichik, and the Lubavitcher Rebbe.  He went to visit them to get a Bracha and ask for advice.  The Israeli press had never seen a prime minister visit a Gadol B’Torah and they asked Begin, why did you visit this person (I think this was asked when he walked out of Reb Moshe Feinstein’s house.)  Begin knew that this could possibly cause an uproar, so all he said was, I am an old European Jew and I went to see another old European Jew.   Yehuda Avner writes in his book, The Prime MInisters, that when Begin and the Lubavitcher Rebbe met, they agreed that Yehuda Avner would report back to the Rebbe how the meeting with President Carter went and what was said.  That night Yehuda Avner spent four hours with the Rebbe, until well past midnight.  The Rebbe was consulted by Begin about policy and other state matters.  The Rebbe was there for support of the leader of Israel, not publicly, but privately.  Begin knew that the Lubavitcher Rebbe had his back.     When Begin went to visit Rabbi Yosef Ber Solovecihik, Rabbi Riskin was in the room and he described the conversation between Rabbi Soleveichik and Menachem Begin.  When it came time for them to have a serious discussion, Rabbi Riskin was told it is time for him to leave.  History has not recorded what was discussed.  I am sure it was a Bracha and policy questions along with Halacha.

Answer #4 – Chasam Sofer:

The Chasam Sofer has a beautiful explanation.  The two questions of Esther and Mordechai are to ask and explain why when Esther was told by Mordechai that the Jews were going to be destroyed, Verse 4:9, she did not know what to do.  Mordechai said go to the king even though you were not called, risking your life.    Esther was close to being a prophet, however, she did not have the same dream as Mordechai, there was a plot between her husband and Hamen to destroy the Jews.  Mordechai had a dream that night detailing the plot.  Mordechai had time to think it over and concluded that Esther was the wife of the king because she is to be the saviour of the Jewish people.  Esther did not have this dream, so she was not able to process and arrive at a course of action.    The Chasam Sofer says that this bothered Esther.  The reason why Moredechai had the dream and esther did not is hinted to us in the Gemora, Esther is described as הסתר אסתיר.  The dreams of צודק as the Chasem Sofer describes Mordechai’s dream, were hidden from her.  Esther thought that it was proper for her to have a dream.  In order to have a dream of  צודק which is close to prophecy, one has to be in a state of joy and gladness of the heart.  She thought that she did have joy because she was in the king’s palace בּשׂמחה וטוב לבב; however, although she was happy, since she was trapped against her will, she did not have true freedom.  Mordechai on the other hand could go wherever he wants.  He had full simcha and he was the one to have the dream.  In fact the Ramban says that the spice מר דרור that was used could only be wild, not cultivated in a house.  

Shimmy Bertram had a very nice insight.  When Avrohom was taking Yitzchok to the Akedia, he was 37 years old.  Yet he followed his father.  Avrohom was told by God to perform the Akeda.  Yitzchok did not hear the word of Hashem, he went because of his faith in his father.  The nation of Israel has tremendous benefits from the merit of Yitzchok.  Perhaps you can compare Esther to Yitzchak.  She did not hear the word of Hashem, but did what Mordechai told her, and saved the Jewish people.  Perhaps this is why the holiday of Purim will never disappear even after Mosiach comes because the Jews were saved based on faith in our leaders, Emunas Chachamim.   

Perhaps there is another lesson.  In Devarim 31:19 it calls the warning to the Jewish people a song.   How can you call this warning a song.  The answers that through Emunas Chacomin, doing Tshuva, and other acts of kindness, the Rebuke and warnings of destruction can turn into a song, as it did in the days of Esther and Mordechai.

Verse 19:

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Therefore, write down this song and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this song may be My witness against the people of Israel.

The answer may be that you are correct that it is not really a song.  However, if you have an Esther, through her abilities and closeness to ZHashem, she can change the evo; decrease to a song of redemption.  Perhaps maybe that is why it is labeled a song.  Everything that Hashem does is for the good and the evil contains good in it when the nation of Israel changes their destiny through doing the right thing, having the proper leaders.


משה מן התורה מנין כו’ המן מן התורה כו’ אסתר כו’ מרדכי כו’. יראה בזה לפי שבאלו הד’ מצינו שיש להם עוד שמות אחרים במשה טוביה אביגדור כו’ בהמן אמרו שהוא ממוכן אסתר היא הדסה מרדכי בלשן פתחיה ולפי הנראה היה לבעל דין לחלוק ולומר שאלו שמות המיוחדים להם אינם עיקר מן התורה בהם כי שם משה בת פרעה נתנה לו והוא לשון מצרי כדעת המפרשים ושם המן ומרדכי ואסתר נראה כי שמות פרסיים הם כי המגילה נכתבה ע”י הפרסיים שע”כ לא הוזכר שם הקב”ה במגילה כדעת הראב”ע וע”כ אמר במשה מנין שהוא שם המיוחד לו לעיקר מן התורה שנאמר בשגם הוא בשר גו’ שקודם שנקרא כך ע”י בת פרעה קראו התורה אותו בשם זה ע”ש שהוא הוציא ומשה את ישראל מן הים עד”ה ימשני ממים רבים וע”כ נקרא משה ולא נמשה או משוי והוא מבואר כשדור המבול לא היו מאמינים בהשגחה פרטית שאמרו מה שדי כי נעבדנו כדאמרי’ פ’ חלק ונפרע מהם במדה כי לפי הטבע ראוי שיהיה העולם מים במים אבל היתה השגחה אלהית שנא’ יקוו המים ותראה היבשה לצורך בן אדם וע”כ הביא עליהם מי המבול כפי הטבע ולפי שע”י משה רבינו נתפרסם זאת השגחה שבני ישראל הלכו ביבשה תוך הים והמצריים נטבעו שם ע”כ הזכיר שם משה כאן ועד”ז אמר המן מן התורה מנין שזהו שם המיוחד לו ואמר המן העץ במעשה הנחש והוא לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר כחם נחש הקדמוני ובמדרש המן והנחש פתחו באף כו’ ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם כו’ כדאיתא פ”ק דסוטה ואמר אסתר מן התורה מנין שהוא עיקר שמה ואמר ואנכי הסתר אסתיר ע”ש שבימיה נתקיים מקרא זה שאמר הקב”ה אסתיר לפי שרחקו והסתירו ישראל עצמם מדבור אנכי שהוא עיקר אמונה כדאמרי’ פ”ק דמגילה למה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה לפי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש וע”ז אמר מרדכי מן התורה מנין שע”י זכו להנצל להיעשות בני חורין מלשון מר דרור כי הוא וסיעתו אנשי כנסת הגדולה לא רצו להשתחות לצלם ולא ליהנות מאותה סעודה ועל שם שהוא ראש לגדולה ולש”ט נמשל לראש בשמים משמן המשחה וק”ל:

Ben Yehoyada

Yosef Hayim (1 September 1835 – 30 August 1909) (Iraqi Hebrew: Yoseph Ḥayyim; Hebrew: יוסף חיים מבגדאד‎) was a leading Baghdadi hakham (Sephardi rabbi), authority on halakha (Jewish law), and Master Kabbalist. He is best known as author of the work on halakha Ben Ish Ḥai (בן איש חי‎) (“Son of Man (who) Lives”), a collection of the laws of everyday life interspersed with mystical insights and customs, addressed to the masses and arranged by the weekly Torah portion.

מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס”ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) ‘בְּשַׁגַּם’ זה משה.

אי נמי נראה לי בס”ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן התּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב ‘בְּשַׁגַּם’ זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. נראה לי בס”ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע”ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו’ (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן. גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) 

Next take choice spices: (five hundred weight of) solidified myrrh,

ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים.

Menachem Begin’s story with Rabbi’s Moshe Feinstein, Yosef Ber Solovecihink and the Lubavitcher Rebbe.  The Ben Yehoyada is perhaps  response to וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו

כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ׃

והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור.

אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע”ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.

Chasam Sofer:

אסתר מן התורה מנין וכו’ מרדכי מן התורה מנין. יראה היתה מתייאשת לבקש על עמה ומולדתה משום שלא נודע לה דבר אפי’ בחלום. ואמר רבא פ”ק דחגיגה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא אבל בחלום אדבר בו ופירש”י דדייק מדכתיב ביום ההוא דייקא ביום אסתיר פני אבל בלילה אגלה בחלום. והנה לא נודע לה דבר ושום רמז ע”כ התיאשה מלבוא לפני המלך. והיינו אסתר מן התורה דכתיב ואנכי הסתר וגו’ אכן איתא במדרש ומרדכי ידע כבר שנתגלה לו ע”י חלום וכן הוא בתרגום שני. ובמנות הלוי. אלא שלחלום צודק שהוא כענין נבואה צריך להיות שורה בתוך שמחה כמשחז”ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ומסיים שם וכן לחלום טוב רוצה לומר חלום צודק נבואיי. וחשבה אסתר שראוי לגלות לה בחלום שהיא שוכבת בארמון המלך בשמחה וטוב לבב. אבל באמת לא כן הוא כי עכ”פ היתה חבישה שלא ברצונה משא”כ מרדכי מתהלך ברצונו וחפצו והוא שמחה יותר והוא ראוי לחלום נבואיי יותר דבר זה גילה לנו רמב”ן בפי’ התורה פ’ כי מור דרור שיקחו מור מחיה שהיא דרור והולכת ברצונה בין הערוגות ולא מאותן החבישים בבתים להאכילן ולפטמן כי מור שלהם אינו חשוב כאותם המתהלכות חפשי ודרור והיינו מרדכי מן התורה מנין מור דרור:

ומתרגמינן מארי דכי’ אמרתי עפ”י ירושלמי דשקלים וש”ס מנחות מרדכי בילשן שהי’ בולל לשונות ודורשן כגון גגות צריפין גג לה”ק וצריף לשון ארמי וכן עין סנכר עין לה”ק וסנכר לשון ארמי ע”ש וה”נ כשמו כן הוא כי בלה”ק נקרא מור דרור ובלשון ארמי מארי דיכיא. ונקרא פלגא לה”ק ופלגא ארמי מר לה”ק דכי ארמי:

Torah Temimah on Chumash:

הסתר אסתיר. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז לאסתר מן התורה מניין, אמר להו, ואנכי הסתר אסתיר כ

(חולין קל”ט ב’)

כמה פירושים ובאורים ורמזים נאמרו בבאור אגדה זו. ולי נראה פשוט עפ”י הדרשה הבאה והסתרתי פני מהם ביום ההוא, אמר הקב”ה, אעפ”י שהסתרתי פני מהם – בחלום אדבר בו, ופירש”י ביום ההוא קדייק, ביום ולא בלילה, שמראים לו חלום כדי שיתפלל על הדבר, עכ”ל. ור”ל דכשעתידה לבא איזו גזירה וצרה חלילה מראה הקב”ה את הדבר למי שראוי בחלום הלילה כדי שיתפלל ויתבטל הגזירה. והנה איתא במדרשים על הפסיק באסתר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאין ידע – בעל החלום הגיד לו [והובא בפירש”י שם], וזהו ששאלו, אסתר מן התורה מניין, כלומר ענין אסתר ומקריה, שיודיע הקב”ה דבר גזירה בחלום כדי שיתפללו, איפה רמוז בתורה, והשיב רב מתנה, ואנכי הסתר אסתיר, וצ”ל וגומר, שסמך על יתר לשון הפסוק ביום ההוא, ועפ”י הדרשה על אותו הלשון בחלום אדבר בו, וכמש”כ, ויען כי עיקר המגילה נקראת ע”ש אסתר, לכן תלו השאלה על שמה, ואף רב מתנה כיון להשיבם בערך לשון נופל על לשון הסתר אסתיר, ודו”ק. .

מר דרור. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, מר דרור וכתרגמינן מירא דכיא

 מחפירש”י מניין לגאולת מרדכי, דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה”ג, עכ”ל, והדברים צריכים באור, ונראה באור הענין ע”פ האגדה דמגילה י’ ב’ דדריש שם על הפסוק דישעיה נ”ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן וכו’, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע”כ, ור”ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע”ש הכתוב בשה”ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, ואולי דריש מרי מלשון מר, שהיה ראש גם לסנהדרין כמבואר במגילה.

ולולא פירש”י היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא מגילה שם דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א”כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, והוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית. ועיקר הדבר ששינה שמו יש לזה טעמים וענינים שונים שאין כאן המקום לבאר, וע”ע לפנינו בפ’ נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .

Torah Temimah on Esther:

ושמו מרדכי. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, דכתיב (שמות ל’) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא

פירש”י מניין לגאולת מרדכי דמתרגמינן מירא דכיא, וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים לאנשי כנה”ג, עכ”ל, והדברים צריכים באור, ונראה ע”פ האגדה דמגילה י’ ב’ דדריש שם על הפסוק דישעיה נ”ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הנעצוץ זה המן, יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר בשמים ראש ומתרגמינן מירא דכיא, ע”כ. ור”ל שהצדיקים מכונים בשם בשמים ע”ש הכתוב בשה”ש נרדי נתן ריחו, ומרדכי הוא ראש לצדיקי הדור ההוא, ו

היה נראה לפרש דכונת הגמרא מוסבת לענין אחר, והוא לפי המבואר בגמרא דמגילה שהבאנו דעיקר שמו של מרדכי היה פתחיה, א”כ קשה למה שינה את שמו העברי בשם שאין לו מקור בעברית, ועוד לשם שהוא יותר נוטה לשמות האומות, כמו מרודך, ומפרש דגם שם מרדכי יש לו רמז בתורה, דהוא מלשון מר דרור בעברית וע”פ התרגום כמבואר, ועיקר טעם הדבר שנשתנה שמו הוא מפני שהוא ראש לצדיקים שבדורו, וכמש”כ בדרשה הקודמת. ועיין עוד מש”כ בתו”ת פ’ נצבים בפסוק ואנכי הסתר אסתיר. .

Footnote 1:

 Devarim 31:17 – 19

Verse 17:

וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃

Then My anger will flare up against them, and I will abandon them and hide My countenance from them. They shall be ready prey; and many evils and troubles shall befall them. And they shall say on that day, “Surely it is because our God is not in our midst that these evils have befallen us.”

Verse 18:

וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃

Yet I will keep My countenance hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.

Verse 19:

וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Therefore, write down this song and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this song* may be My witness against the people of Israel.

Sefari translates שִּׁירָ֣ה as poem and Chabad as song.   שִּׁירָ֣ה is normally tranlstated as a song.

Footnote 2:

Question #1:

משה מן התורה מנין (בראשית ו, ג) בשגם הוא בשר  

Rashi:                                                                   ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

From where in the Torah is the existence of Moses [Moshe] alluded to before his birth? He replied that the verse states: “For that he also [beshaggam] is flesh; therefore shall his days be one hundred and twenty years” (Genesis 6:3). The numerical value of beshaggam is the same as that of the Hebrew name Moshe, and it is known that Moses lived a total of 120 years (see Deuteronomy 34:7).

Question 2:

המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) המן העץ

Rashi                                                                                                                             :מנין – למעשה המן

המן העץ – יתלה על העץ:

They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the hanging of Haman? He replied: The verse states after Adam ate from the tree of knowledge: “Have you eaten of [hamin] the tree, about which I commanded you that you should not eat?” (Genesis 3:11). Hamin is spelled in the same manner as Haman: Heh, mem, nun.

Questions 3 and 4:

אסתר מן התורה מנין(1) (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

                                             למעשה אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

מנין – לגדולת מרדכי:

מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

They also asked Rav Mattana: From where in the Torah can one find an allusion to the events involving Esther? He replied to them that the verse states: “Then My anger shall be kindled against them on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Have not these evils come upon us because our God is not among us? And I will hide [haster astir] My face on that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned to other gods” (Deuteronomy 31:17–18). They also asked him: From where in the Torah can one find an allusion to the greatness bestowed upon Mordecai? He replied: As it is written with regard to the anointing oil in the Tabernacle: “And you shall also take the chief spices, of flowing myrrh [mor deror]” (Exodus 30:23); and we translate mor deror into Aramaic as: Mira dakhya, which resembles the name Mordecai.

December 5, 2020 – 19 Teves 5781

Parshas VaYishlach

Yaakov Sent Messengers/Angels

Yaakov Meets Eisav

Jewish Press – Dennis Prager

First Pasuk in this Parsha:

Verse 32:4:

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃

Jacob sent messengers ahead to his brother Esau in the land of Seir, the country of Edom,

Rashi:                          ( וישלח יעקב מלאכים. מַלְאָכִים מַמָּשׁ (בראשית רבה:

Midrash Rabbah 75:4 – מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ.

What is Rashi telling us that they were actual angels?  There is a disagreement in the Medresh and the plain meaning is messengers.  Why is Rashi taking sides in the Machlokes especially when it really does not add anything.

After giving this much thought I believe the answer is as follows.  Rashi is telling us what Yaakov did to repair his relationship with Eisav.  He did three things:

  1.  He sent   מַלְאָכִים to Eisav. Who were these מַלְאָכִים ?   Either they were actual angels or if they were men they were prominent people.   Yaakov is showing Eisav that I hold you in high esteem and are sending you the best, the leaders of his community. .  Rashi is borrowing this term from the Midrash, but he is  not deciding who is correct in the Medresh.  This would be like  Shimon HaTzaddick meeting Alexander the Great.  The greatest person in Israel. 
  2. A gift
  3. As he was approaching Eisav he humbled himself by bowing seven times.See below my comments on Chapter 33, verse 4, Rashi and Sforno..

These three efforts and especially the last one turned Eisav’s heart from hatred to love.

Yaakov Meets Eisav:

Perek 33   –   ל״ג   

Verse 1

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃

Looking up, Jacob saw Esau coming, accompanied by four hundred men. He divided the children among Leah, Rachel, and the two maids,


                                                                                                 ועמו ארבע מאות איש שלא התכפרו פניו במנחה:                                                                                                                                                                                                                     

To tell us that he had not been appeased even by the substantial gift Yaakov had sent him.  Just like Rashi is Verse 4.

Verse 2:

וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

And he put the maids and their children first, Leah and her children next, and Rachel and Joseph last.

Question:  Verse 32:8 says he divided his camp.  Why now are his family all together?  I think the answer is that once he fought the angel and was victorious, Yaakov was no longer afraid and put his family back together.

Verse 3:

וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו

׃He himself went on ahead and bowed low to the ground seven times until he was near his brother.

Verse 4:

וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃

Esau ran to greet him. He embraced him and, falling on his neck, he kissed him; and they wept.


ויחבקהו. נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו, כְּשֶׁרָאָהוּ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל הִשְׁתַּחֲוָאוֹת הַלָּלוּ

We see from the below Rashi that Eisv wanted to kill Yaakov all the way until he saw Yaakov bowing down to Eisav and only then did Eisav become friendly.  Refer to below Sforno.

 AND EMBRACED HIM — His pity was aroused when he saw him prostrating himself so many times (Genesis Rabbah 78:8).


וישקהו. נָקוּד עָלָיו; וְיֵשׁ חוֹלְקִין בַּדָּבָר הַזֶּה בַּבָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי, יֵשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ נְקֻדָּה זוֹ שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, הֲלָכָה הִיא בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ (ספרי במדבר):

 Dots are placed above the letters of this word, and a difference of opinion is expressed in the Baraitha of Sifré (בהעלותך) as to what these dots are intended to suggest: some explain the dotting as meaning that he did not kiss him with his whole heart, whereas R Simeon the son of Johai said: Is it not well-known that Esau hated Jacob? But at that moment his pity was really aroused and he kissed him with his whole heart. (Sifrei Bamidbar 69.2)


וירץ עשו – נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כאמרם ז”ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן:

וירץ עשו, his attitude changed suddenly when he realised to what extent Yaakov had humbled himself before him. It is of great concern to us seeing that we live among the descendants of Esau, people who are arrogant, consider themselves invincible. Yaakov’s conduct vis a vis Esau teaches that the only way to escape the sword of Esau is through self degradation and gifts. This corresponds to what our sages taught us (Taanit 20) that the curses of the prophet Achiyah Hashiloni were more beneficial to the Jewish people than the blessing showered upon them by Bileam. Achiyah had cursed the Jewish people describing them as a reed which bends in all directions, a reference to someone demeaning himself rather than facing up to adversaries. (Kings I 14,15) If the Jewish people during the period of the second Temple had taken his advice to heart, the Temple would not have been destroyed. Rabbi Yochanan ben Zakkai testified to this when he said “if not for the militant extremists the Romans would not have destroyed the Temple.”

Baal Haturim:

וישקהו נקוד למעלה שכיון לנשכו:

וישקהו בגימטריא לנושכיהו. דור חרבות שני”ו בגימטריא עשו:

We see from the Sforno and the Baal Haturim that Eisav wanted to kill Yaakov up until the very end and once he saw Yaakov  bowing down did Esav’s heart melt.

The lesson from Rashi, Sforno, and the Ba’al Haturim is that to fight anti-semitism we must humble ourselfs, show deference, but be firm in showing the we, the Jewish people only want to bring good to the world.  When someone says something against Israel or Jews the wrong thing to do is accuse them of being an anti-semite.   Screaming anti-semitism is the wrong thing to do and embarrassing them is wrong.     Educate.   For example, AOC is not an anti-semite.  We should work with her so when she says something we do not agree with, she has a point of reference, a go to person.   Of course this will not always work, but our first response should be muted.    Have a leader in Israel or a highly respected person call them up or meet with them privately to show them the Israeli view.  I do not think many of these people are really anti-semeitc, they have a different view, a different mindset and we have to work to correct this mindset.  I believe that when Rabbi Ovadya Yosef was alive, he should have been the Israeli emissary to the Arab world, privately meeting with Arab leaders.   I worked  over 30 years in banking as a Jewish man  with a Yarmulke and my career sparkled with goodness.  I was unique so everyone knew me in the bank and I am proud now that my career is over that I was a positive influence on many employees and customers.  

Verse 10:

וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־ ־נָ֤ א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃

But Jacob said, “No, I pray you; if you would do me this favor, accept from me this gift; for to see your face is like seeing the face of God, and you have received me favorably.

Verse 11:

קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

Please accept my present which has been brought to you, for God has favored me and I have plenty.” And when he urged him, he accepted.


ברכתי. מִנְחָתִי, מִנְחָה זוֹ הַבָּאָה עַל רְאִיַּת פָּנִים וְלִפְרָקִים אֵינָה בָאָה אֶלָּא לִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכָל בְּרָכָה שֶׁהִיא לִרְאִיַּת פָּנִים – כְּגוֹן וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מ״ז:ז׳), עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה דְּסַנְחֵרִיב (מלכים ב י”ח), וְכֵן לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ דְּתֹעִי מֶלֶךְ חֲמָת (שמואל ב ח’) – כֻּלָּם לְשׁוֹן בִּרְכַּת שָׁלוֹם הֵן, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז שלו”איר, אַף זוֹ בִּרְכָתִי מו”ן שלו”ד:


קח נא את ברכתי המנחה וכן עשו אתי ברכה (מלכים ב יח לא) השיבו לי מנחה וכן קח נא ברכה מאת עבדך (שם ה טו) ויקראו המנחה שישלח האדם לרצונו ברכה כי הוא שולח מאשר ברך אותו השם כענין אשר ברכך ה’ אלהיך תתן לו (דברים טו יד) כאשר אמר למעלה (לב יד) מן הבא בידו והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס:

Tur Haruch:

קח נא את ברכתי. פי’ מנחתי כי המנחה שאדם שולח מרצונו נקראת ברכה לפי ששולח מרצונו מאשר ברכו ה’ והמנח’ שמביאין למלך נקראת מס:


קח נא את ברכתי וגו’. המינים ארורים פוקרים ואומרים שהודה יעקב לעשו על הברכות שלא אמר את מנחתי. וזריתי פרש על פניהם כתיב אשר הובאת לך משמע המובא בידים שיש בו ממש ויהבינן להו כלהו טעותייהו לפי שגער בו הקב”ה ואמר לו אני אל שדי פרה ורבה כלו’ לא עליך לתתם כי אם לי שהבטחתי לאבותיך עלי לקיים ולך אני אקיים מה שנדרתי להם והמלאך ברכו שם אחר מעשה זה וגם יצחק אמר לו גם ברוך יהיה ובהפרדו ללכת לחרן ברכו בג’ ברכות בג’ מקומות ונתן לו ברכת אבותיו ועוד דכתיב ויפצר בו ויקח ואלו כן היה נוטלם עשו ברצון שהרי נראה לו שנטלם יעקב במרמה ותשובתם נשאר מעל:

Second piece of Torah on this Parsha:

There is a fascinating Verse towards the end of the Sedra.

Chapter 36, Verse 6 and Verse 7::

וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃

Esau took his wives, his sons and daughters, and all the members of his household, his cattle and all his livestock, and all the property that he had acquired in the land of Canaan, and went to another land because of his brother Jacob.

כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃

For their possessions were too many for them to dwell together, and the land where they sojourned could not support them because of their livestock.

Rashi on Verse 7:

לא יכלה ארץ מגוריהם. לְהַסְפִּיק מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּהֶם (ב”ר). וּמִ”אַ: מפני יעקב אחיו. מִפְּנֵי שְׁטַר חוֹב שֶׁל גְּזֵרַת “כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ” הַמֻּטָּל עַל זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר אֵלֵךְ לִי מִכָּאן, אֵין לִי חֵלֶק לֹא בַּמַּתָּנָה, שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְלֹא בְּפִרְעוֹן הַשְּׁטָר, וּמִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁמָּכַר בְּכוֹרָתוֹ:

 AND THE LAND OF THEIR SOJOURNINGS COULD NOT — supply sufficient pasture for the cattle which they had. A Midrashic comment (Genesis Rabbah 82)  is: on account of the bond of indebtedness involved in the decree, (Genesis 14:13) “thy seed shall be a stranger etc… and they shall afflict them etc.” that was imposed upon Isaac’s descendants. He said, “I shall go hence — I desire no part either in the gift of this land which has been made to him (to my father) nor in the payment of this bond” . Another reason why he went away was on account of the shame he felt at having sold his birthright (cf. Genesis Rabbah 82:13).

Targum Yonasan Ben Uziel on this Pasuk

וּדְבַר עֵשָו יַת נְשׁוֹי וְיַת בְּנוֹי וְיַת בְּנָתוֹי וְיַת כָּל נַפְשַׁת בֵּיתֵיהּ וְיַת גֵיתוֹי וְיַת בְּעִירוֹי וְיַת כָּל נִכְסוֹי דִי קָנָה בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְטַיָיל לְאַרַע אוֹחֲרִי דַהֲוָה רַמְיָא עֲלוֹי אֵימָתָא דְיַעֲקב אָחוּהִי

And Esau had taken his wives and his sons and his daughters, and all the souls of his house, and his flocks and his cattle, and all the substance which he had gotten in the land of Kenaan, and had gone into another land; for there fell upon him a fear of Jakob his brother:


It is fascinating that Yaakov comes back to his father and Eisav is still living there with his father.  Even though earlier in the Parsha it says that Eisav was coming from Har Seir with 400 men.  I am not sure of the answer.

The Torah gives the reason why Eisav moved away from Yaakov:

  1. Yaakov and Eisev were both wealthy, had many cattle and the land could not support both of them so Eisav moved away.

Rashi adds two other reasons:

  1. Eisav did not want his kids to go into slavery
  2. He was embarrassed that he sold his birthright

The Targum Yonasan Ben Uziel adds a fourth reason

  1. “and had gone into another land; for there fell upon him a fear of Jakob his brother”

What is Targum Yonasan Ben Uziel saying?  What fear of Yaakov?  The “Perush Yonasan” explains this enigmatic Targum as follows.  Eisav moved away because he heard that Shimon and Levy killed out Shechem and because of his fear of them Eisav left.

What does this mean?

 We know from Rashi on Verse 35:8  the full extent of the evil  of  Eisav.  Rashi says that the Torah does not mention the death of Rivka, Eisav and Yaakov’s mother .  Rashi states:

 An Agada (Genesis Rabbah 81:5) states that he there received news of another mourning for he was informed that his mother had died. — In Greek allon means “another”. — Because the time of her death was kept secret in order that people might not curse the mother who gave birth to Esau, Scripture also does not make open mention of her death (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 4).

The Hebrew is a little more graphic.

וְאַגָּדָה, נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה (בראשית רבה), וְאַלּוֹן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אַחֵר, וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ הַבְּרִיּוֹת כֶּרֶס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִרְסְמָהּ:

Eisav was a murderer, a plunder, hated by everyone and was able to do his evil unhindered.  However, when he heard that Yaakov had two sons who were men of strength, who would not tolerate evil, there was a new sheriff in town.  As a result Eisav left.   I got my understanding from an article written by Denis Prager in the December 4, 2020 issue of the Jewish Press

Denis Prager writes:

“Fakhrizadeh is the fifth Iranian nuclear scientist to have been killed in the last 13 years. One must assume that most, if not all, of these assassinations, whether Israel was involved or not, were carried out by Iranians – which only shows how many Iranians loathe their liberty-suppressing, life-suppressing, women-suppressing, Islamo-fascist regime. Too bad Western countries and the Western media also don’t loathe the Iranian regime (what they loathe is labeling the Iranian regime “Islamo-fascist”).”

The Israelis and before them President Trump put the Iranians on notice that there will be repercussions if they continue to pursue their evil in the world.  There is accountability and it is Israel.   This is another gift of the Israelis to the world.  Israel is already a leader in terms of  science, innovations, water desalination  in agriculture, medicine, and everything else.   Of course Israel cannot be the middle eastern policemen, but they can give the Ikranians pause.      If only the Arabs would make peace with Israel, there would be a renaissance in the entire Mideast.

Full Denis Prager Article:

Jewish Press Denis Prager – 12/4/2020 – The Israelis are Amazing and So Is the Left:

I always thought no one – including Israel – could pull off something as incredible as the July 4, 1976, raid on Entebbe, Uganda. To remind readers what happened that day:

A week earlier, on June 27, two Palestinian and two German terrorists hijacked an Air France Tel Aviv-to-Paris flight with 248 passengers on board, which they diverted to Entebbe Airport in Uganda. At the airport, the hijackers and four additional terrorists – aided by Uganda’s Idi Amin regime – held the Israelis and other Jews, and allowed the 148 non-Jewish passengers to fly on to Paris.

The terrorists announced that unless 53 Palestinian prisoners – 40 in Israel and 13 elsewhere – were released, the kidnapped Jews (and the Air France crew, all of whom heroically remained with the Jewish passengers) would be killed.

On July 4, the Israelis flew a disguised transport plane filled with Israeli commandos 2,500 miles from Israel to Entebbe. After refueling in Kenya, they landed in Entebbe, killed the terrorists, and saved nearly every hostage – all in 53 minutes.

No one had seen anything quite like the raid on Entebbe… until last week. On Friday, Mohsen Fakhrizadeh, the Iranian scientist considered to be “the driving force behind Iran’s nuclear weapons program for two decades,” was assassinated in Iran. To appreciate how remarkable this operation was, consider this: Fakhrizadeh traveled a different route to work every day, rode in a bulletproof car, and was accompanied by three personnel carriers that transported heavily armed bodyguards.

The assassins cut off electricity to the area surrounding the assassination and disabled all video cameras as well. They exploded a car next to Fakhrizadeh’s car and had a remote-control machine gun fire at Fakhrizadeh. The entire operation took three minutes. None of the assassins were killed or even wounded. All 12 (the number of assassins, according to Javad Mogouyi, a documentary filmmaker for Iran’s Islamic Revolutionary Guards Corps) got away.

One would think that every decent human being would welcome the elimination of a man whose life was dedicated to the annihilation of another country. There is, after all, no parallel in the world to the Iranian regime’s repeatedly stated goal of annihilating Israel. And Israel – to the consternation of European leaders, the United Nations, and major American media – does whatever it takes to prevent itself from being annihilated.

John Brennan, the head of the CIA under President Barack Obama, strongly condemned the Fakhrizadeh assassination. Brennan, who has never abandoned the moral values he held when he was a communist, condemned the assassination as “a criminal act” and “highly reckless” and labeled it “murder” and “state-sponsored terrorism.

He asked Iran to “resist the urge” to retaliate and “wait for the return of responsible American leadership on the global stage.” In other words, wait until the Holocaust-denying, Islamo-fascist, America-hating, genocide-seeking Iranian regime is appeased by a Democrat in the White House.

A United Nations spokesman said, “We condemn any assassination or extrajudicial killing.”

A spokesperson for the European Union called Fakhrizadeh’s killing “a criminal act” that “runs counter to the principle of respect for human rights the EU stands for.”

A New York Times opinion piece said the assassination “could strengthen hard-line factions in Iran arguing against a return to diplomacy.” This statement embodies the naiveté of the world’s left, including liberals: that evil regimes are composed of “hard-line factions” and “moderate factions.”

The author of the Times opinion piece, Barbara Slavin of the Atlantic Council, added that the foreign ministers of Britain, France and Germany should “issue a statement condemning the assassination as illegal under international law and damaging to the cause of nonproliferation.” She said, “It would be the ultimate tragedy if Israel’s aggression now led Iran to change its calculus and go for weapons.”

To the left around the world, Israel is the villain here, not Iran.

Upon returning to France, Michel Bacos – the heroic captain of the plane hijacked in 1973 who refused the opportunity to return to France and insisted on remaining with the kidnapped Jews – “was reprimanded by his superiors at Air France and temporarily suspended from duty,” according to The Jerusalem Post (Aug. 3, 2006). Such are the values of our European allies.

Miketz: December 18, 2020

Gave a Chumash Shiur on December 17, 2020 for the family via Zoom.  In attendance Karen Schwartz, Yosef Janowski, Avi Beer, Chanie Caplan, Alltie Beer, and Matt Schwartz at the end.

We are still in quarantine in Toronto.  My mother in law is coming back from Baycrest, the rehab this coming week.

Bereshis – Chapter 41- Verse:1:

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile,


                                                                                             ויהי מקץ. כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:       

על היאר. כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיִם יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת:

Targum Onkelys –   וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא:

Targum Yonasun Ben Uziel:

ויהי וַהֲוָה מִסוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין עָאל דוּכְרָנָא דְיוֹסֵף קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ וּפַרְעה הֲוָה חָלִים וְהָא קָאִי עַל נַהֲרָא  – It was at the end of two years, that the remembrance of Joseph came before the Word of the Lord. And Pharaoh dreamed, and, behold, he stood by the river. 

Midrash 89:4

וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא.

“and Pharoah dreamt” – and do not all people dream?! Rather the dream of a king is regarding (or perhaps belonging to) the entire world.  

Questions on this Pasuk:

  1. The word וַיְהִ֕י is normally language use when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from a prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  This is a time of joy.  
  2. Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.
  3. It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?
  4. חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר׃ – all are written חסר and not   מלא
  5.  הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?
  6. The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 


Question #1)

The word וַיְהִ֕י is normally language used when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  

            The Ohr HaChaim Hakodesh has three answers: 

A)  This is the start of the exile of Egypt 

B)  The pain of the entire world that will be thrust into a severe famine for seven years     

C)  Pain of Yoseph who was imprisoned an extra two years 

Language of the Ohr HaChaim HaKadosh:

ויהי מקץ. טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס’ במס’ שבת (י:) וכמו שכתב הראב”ד (פ”ו הל’ תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו’:

עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב”ה כביכול לו צר בצרת עולמו, וצא ולמד ממה שדרשו ז”ל (מגילה י:) בפסוק (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה וגו’:

עוד ירמוז לצערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו ב’ שנים אחר חלומו של שר המשקים כי אז היה לו לצאת כאומרם ז”ל (ב”ר פ’ פ”ט) וז”ל בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני ניתוספו ב’ שנים, הרי שהוסיפו לו ב’ שנים בצער, ותמצא שאמרו ז”ל (שם) ויהי מקץ קץ שם לחושך. ולפי זה יכוין על זה הדרך ויהי מסיבת קץ שהוא יצר הרע שנקרא קץ כל בשר והוא סיבה לצערו של צדיק שנתים ימים. ובזה הרווחנו גם כן תחלת זה החשבון של שנתים שהוא לחלומו של שר המשקים שהיה זמן זכירת יוסף לטובה, וטעם ב’ שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני כנגד כל זכירה מנע ה’ זכרונו בראש השנה שהוא זמן הזכרון:

 Question #2)

Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.

Answer:    I do not fully understand the Sifsei Chachomim who says –  מקץ. פירש”י כתרגומו מסוף ופי’ כן דלא תימא מתחלה כמו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך שפי’ מתחלת שנה שלישית  . 

The Tur and the Tur HaAroch discusses the word  מקץ.    The Baal Haturim says:  

נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים (לעיל טז ג) מה להלן עשר שנים אף כאן עשר שנים.  ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר שנים ועוד שנתיים  

 The Baal Haturim explains the Pasuk as saying that Joseph was in jail for 12 years.   It says here מקץ and it says by Avrohom in Bereshis 16:3 – “מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים”,  therefore the word מקץ  means 10 years, plus another two years. Yoseph spent a total of 12 years in prison. 

For additional color see the below Tur Haruch from Sefaria.

ויהי מקץ שנתים ימים. פי’ לסוף ב’ שנים הי’ זה המעש’ שפרעה חלם ולא פי’ מתי התחילו ב’ שנים ונראה שהיה לסוף ב’ שנים מיציא’ שר המשקה מבית הסוהר שהי’ גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח’ ב’ שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי’ תפוש י”ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה’ בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט’ שנים הי’ תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי’ שנה ואחריהם ב’ שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב’ ביוסף ואם לא חטאו עד ט’ שני’ אחריו א”כ הרב’ דברו בט’ שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט’ שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר:

 Question #3)

It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?   I saw some Meforshim but I do not have a good answer.

 Question #4)

חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר  – all are written חסר and not  מלא

I do not have a good answer for this.  Other than the real story of this Parsha is hidden.

Question #5)

 הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?

Both Onkelys and Targum Yonasan Ben Uziel translate הַיְאֹֽר as river.  Do they argue on Rashi or not?  You can say they don’t because the word itself does translate in river, Rashi is using the ה – הידעה.  Even though I would think that Targum Yonasan Ben Uziel would have been more specific.

Sifsei Chacomin discusses this – כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס כו’. ה”פ דק”ל למה כתיב על היאור בה”א הידיעה אלא ודאי ה”פ היאור הידוע הנזכר לעיל וקאי על הד’ נהרות שכתובים בפ’ בראשית (לעיל ב יא) וא”כ למה לא כתיב בכאן נהר כמו שכתוב שם אלא ודאי אי הוה כתיב נהר לא הייתי יודע על איזה נהר קאי שד’ נהרות כתובים לעיל לכך כתיב יאור כלומר הנהר שעשוים יאורים דכל שאר נהרות אינן קרויין יאורין חוץ מנילוס כמו שמפרש ואזיל ונילוס היינו פישון הנזכר לעיל בפרשת בראשית כדפירש רש”י שם וכל שאר נהרות דנקט רש”י קאי אשאר ג’ נהרות הכתובים בבראשית:

שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה כו’. דקשה לו כיון דקאי אאחד מד’ נהרות         הנזכרים בבראשית למה לא הזכיר אותו בשמו המיוחד אלא לפי שעשוי יאורים יאורים על ידי בני אדם לכן        קראו בשם יאור וכל שאר נהרות אינם עשויים כן:

Question #6)

The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

The Ohr HaChaim has two answers. I love his second answer and will explain it here:

 ועוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: 

The Ohr Hachaim is saying that during the entire two years Pharaoh was dreaming the dream of the cows and grains;  however he forgot it every morning.  At the end of the two years he dreamt and did not forget.  What does the Ohr HaChaim mean?  The redemption via the dreams of Pharaoh were to happen two years earlier and already existed.  When Yoseph added the two words and Harshem delayed Joseph’s redemption for two years, Hashem did not pull the dreams  back.  They already existed in the world.   Perhaps if Yosef could have done Tshuvah his redemption would have occurred before two years.

I think the Ohr HaChaim is saying something more profound.  Pharaoh forgot not because Hashem made him forget, but because he did not care.  He was not a benevolent ruler who truly cared about the Egyptians.  He was a typical tyrannical ruler who only cared about himself, his power,  and ruled harshly, with evil.  This is why he forgot. His dreams were not able to break through from his dream state to his consciousness.  There were  undercurrents in the world from Hashem that hard times were coming and also one one of redemption.   Had he been a ruler who truly cared about his subjects, such as a Dovid Hamelech or an Abraham Lincoln, he would have plugged into the Ratzon Hashem and remembered the dream.   Perhaps, if Pharaoh remembered the dream Yoseph would have been freed earlier because he would  have been needed to save the world.  This is what the Ohr HaChaim is telling us.  There are times of tremendous change in the world, of Siattah Dismayah in the world.  The world is changing, with Hashem putting the change into the spiritual atmosphere of the world where anyone with proper spiritual sensitivity can sense and plug into the Tatzon Hashem.

There are leaders who understood the undercurrent of a changing world and took their efforts into a new direction and did great things because they were plugged into the Ratzon Hashem.  In 1967 after the six day war, there was a new dimension Hashem put into the world, it was a world of T’shuvah.   The Lubavitcher Rebbe plugged into this new feeling in the world for a return to Judaism and his efforts became supercharged.  He made this a reality.   The Rebbe started his Tefillin campaign to bring light to the world.  The Rebbe understood that putting Tefillin on Jewish men is not a small unimportant feat.  It would change the life of the person  and bring positive results to the Jewish world.  The Lubavitcher also cared about the world at large and many non-Jewish people came to him for a blessing.

The second one was Theodore Herzl.  He came from the secular side.  He saw that the Jewish people were not going to survive Europe.  He was able to plug into the Ratzon Hashem due to his desire to help his fellow Jews and be the agent of change.  He plugged into the Ratzon Hashem just like Pharaoh could have.   Theodore Herzl created the reality of a Jewish state from a dream.    He died at 44 from the strain of efforts.  Martin Brody has a beautiful essay on the repentance of Theordoe Herzl and I have spoken about the complete Tshuva of Herzl.  Both are on my website,,

Chapter 41 – Verse 2:

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

When out of the Nile there came up seven cows, handsome and sturdy, and they grazed in the reed grass. 

יפות מראה. סִימָן הוּא לִימֵי שֹׂבַע, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִרְאוֹת יָפוֹת זוֹ לָזוֹ, שֶׁאֵין עֵין בְּרִיָּה צָרָה בַחֲבֶרְתָּהּ:: 

Compare this Rashi to Onkleys who say Rashi but in the last two words of the Pasuk. 

Onkelys                                :וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחֲוָה:

Onkelys is saying Pshat like this Medresh – 89:4 – 

 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג):  יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, כִּירִי עֶבֶד קִירִי אָדוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם, אָמַר רַב אַחָא נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן שָׁלוֹם לָעָם.

Targum Yonasan Ben Uziel does not pick up on this concept at all.

וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹי גוּמַיָא

and, behold, from the river came up seven oxen good-looking and fat-fleshed; and they grazed in the midst of the sedges.

Rashi                    (11 – באחו. בָּאֲגַם, מריש”ק בְּלַעַז, כְּמוֹ יִשְׂגֶּא אָחוּ (איוב ח

 Sefaria: IN THE REED-GRASS — in the marshy land. old French marais; English, marsh.  Similar is (Job 8:11) “Can reed-grass (אחו) grow?”

Artscroll:   In the Swamp i.e.   בָּאֲגַם – in the marshland, marese in Old French. It is like   אָחוּ in  יִשְׂגֶּא אָחוּ  in “(Would) a swamp flourish”

However Rashi seems to contradict himself from the Pasuk in Iyuv 8:11 where Rashi says –  ביצה מריש”ק בלע”ז:   The question is what is the translation of  אחו.  Here Rashi says swamp and the Ibn Ezra says it is either a valley where there is foliage or it is  a name of a specific plant. Perhaps Rashi feels that the old France word of מריש”ק is the meaning of אחו and  ביצה.       

Iyuv 8:11הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם                  ׃

Can papyrus thrive without marsh? Can rushes grow without water?

Rashi in Iyuv 8:13:

היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש”ק בלע”ז:

Can papyrus shoot up They will say this: Papyrus cannot grow except when the marsh is wet with its water and its moisture. בִצָה is marese in Old French, a marsh.

Ibn Ezra:   בלא בצה – כמו: ביצאותיו וגבאיו.  

אחו – ענינו צמחי אחו, כמו: ותרעינה באחו. 

Mezudas Tzion: ( אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא  2 


Chapter 41 Verse 16:

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see (respond) to Pharaoh’s welfare.”

Both Sefaria and Artscroll translated the word ־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃ as the welfare of Pharah.  I believe that there are better words.   Yoseph was only asked to interpret the dream yet he said more, that upon hearing the bad news, God will additionally show Pharah a path to navigate through the bad times and will restore Pharaoh’s peace of mind, his equilibrium.  Joseph is saying that I will not only be interpreting your dream, but I will bring you solutions from God that will bring you peace of mind.  When people have a need or want advice, it is not enough to just listen and give advice, but to also embrace them and make them feel protected, that everything will be okay.  It is also emotional support.  

This is a little off topic.  When my mother moved to Lakewood, NJ in 1980 to take care of her parents, once they heard that my mother was coming, they felt better.  It was my mother’s presence that made them feel that everything will be okay. 

Allstate is the Good Hands People.  

Chapter 41 Verse 45:

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Pharaoh then gave Joseph the name Zaphenath-paneah; and he gave him for a wife Asenath daughter of Poti-phera, priest of On. Thus Joseph emerged in charge of the land of Egypt.—

Targum Yonasan Ben Uziel:

וּקְרָא פַרְעה שְׁמֵיהּ דְיוֹסֵף גַבְרָא דִטְמִירָן מְפַרְסֵם וִיהַב לֵיהּ יַת אָסְנַת דִילֵידַת דִינָה לִשְׁכֶם וּרְבֵיתָה אִיתַּת פּוֹטִיפֶרַע רַבָּא דְטָנִיס לְאִינְתּוּ וּנְפַק יוֹסֵף שַׁלִיט עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

And Pharaoh called the name of Joseph, The man who revealeth mysteries. And he gave him Asenath, whom Dinah had borne to Shekem, and the wife of Potiphera prince (Rabba) of Tanis had brought up, to be his wife. And Joseph went forth as ruler over the land of Mizraim.

It was very appropriate that Yoseph would marry his niece’s daughter.  Asnath’s grandmother was Leah and mother was Dinah.  She was the daughter of great people.  See my Torah on Bersehich 34:1 –  וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃. 

Daas Zekanim:

ויתן לו את אסנת. וא”ת יוסף שהי’ מלך איך נשא בת הדיוט. ונ”ל לפי שמתחלה הי’ יוסף עבד לפוטיפר אמר בלבו אם לא אעשה רצונו לישא בתו יזלזלני וילשין אותי שהייתי עבדו אשאנה ויכבדני. ועוד י”ל שנשאה מפני שהית’ מזרע יעקב כדפי’ רש”י בפ’ וישלח דבת דינה הית’ משכם ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצוארה והשליכה והובאה למצרים ע”י נס כדפרישית וגדלה פוטיפר בביתו ולכך נקראת על שמו כמו שמצינו גבי משה רבינו ע”ה אלה בני בתיה וגו’. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה:


ויצא יוסף על ארץ מצרים יצא מלפני פרעה באופן מורה שהיה שליט על כל ארץ מצרים

, Yoseph  walked away from Pharaoh  in a bearing of royalty which indicated that he was now the ruler

 over the whole nation

Yospeh walked away from Pharaoh in a manner that he was ruler of the entire nation of Egypt.  The Sferno is saying Joseph’s entire bearing changed, he looked regal.   Took on the persona of  someone who was incharge.  It showed on his face, in his mannerisms, how he spoke, and in every action he took.

Chapter 41: Verse 47:

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃-During the seven years of plenty, the land produced in abundance.

Look at Rashi and Onkelys.  This is very confusing and I could not understand the Pasuk.

Chapter 41: Verse 51

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

Joseph named the first-born Manasseh, meaning, “God has made me forget completely my hardship and my parental home.”

What is the Pshat in this name?

Chapter 41: Verse 55

וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Jo-seph; whatever he tells you, you shall do.”—

ותרעב כל ארץ מצרים AND THE LAND OF EGYPT WAS FAMISHED — for all the grain they had stored up rotted except that of Joseph (cf. Genesis Rabbah 91:5).   He asked them “Why did you yourselves not lay up corn? Did he not publicly announce that years of famine were coming?” They answered him, “We gathered in much, but it has rotted”. He said to them, “If this be so — what he saith to you, do. See, he laid a decree upon the produce and it rotted; what will happen if he lays a decree upon us that we should die!” (cf. Genesis Rabbah 91:5)

Pharaoh was duplicitous.  He could have told Joseph not require circumcision.  He included himself with the common man and said  that Joseph is a demon, a Rasputin.  Yoseph can control nature and I, the mighty Sungod, is powerless.  Pharaoh knew that this is rubbish.  He wanted to find a scapegoat and someone to blame when the people were suffering. This is the first case of setting up a scapegoat if things go bad.   This is the first instance of anti-Semitism where the Jew is viewed as controlling the world, even nature itself.

Chapter 41, Verse 21:

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

They said to one another, “Alas, we are being punished on account of our brother, because we looked on at his anguish, yet paid no heed as he pleaded with us. That is why this distress has come upon us.”

Fascinating Ohr HaChaim:

ויאמרו וגו’ אבל. תיבת אבל אין לה משמעות כאן. והמתרגם אמר בקושטא. וגם עליה דן אנכי למה הוצרכו לומר בקושטא. עוד למה האריכו לשון לומר אשר ראינו וגו’ ולא אמרו סתם, ועוד היה להם לומר אשר מכרנוהו שהוא תכלית העון.

ואולי שנתכוונו לומר להיות שצדדו בטעם צרה זו אם הוא בשביל מכר יוסף ודחו טעם זה כפי מה שכתבתי למעלה (ל”ז כ’) שכפי הדין דנוהו להריגה ואם כן המכר שעשו לו הוא אדרבה מדת החסד, ואם על שגרמו צרת אביהם אדרבה דבר זה יוסיף לו מכאוב ולא יעשה ה’ יסורי עון צער אביהם בדבר שיגדל עוד צער על צערו, ואשר על כן לא מצאו עון ואמרו אבל אשמים וגו’ אשר ראינו וגו’ פי’ שעל כל פנים היה להם לרחם עליו בראות אחיהם מתחנן על סכנת נפשו ונתאכזרו עליו ודבר זה מגונה לצדיקים לעשותו על כן באה וגו’:

Ohr HaChaim 37:20

ועתה לכו וגו’. פי’ לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז”ל (ב”ק כו.) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם:

ואומרו ונשליכהו וגו’ ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר: 

ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה’ יבוא במשפט:

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג”כ (רמב”ם הל’ מלכים פ”ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה’ אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז”ל (ב”ר פ’ כ”א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש: 


Shabbos Parshas VaYechi – January 2, 2020

Chief Rabbi Jonathan Sacks Torah – The Conflict of Brothers

Yosef’s Forgiveness 

Resh Lakish and Repentance

Life of My Mother Jean Morgenstern

April 1865 – The Month That Saved America by Jay Winick

President Abraham Lincoln and General Ulysses S. Grant

Surrender at Appomattox

The First Ramban on Parshas VaYechi

The First Kli Yakar on Parshas VaYechi

The Right Honourable
The Lord Sacks
Sacks smiling

Family Update:

We drove back from Toronto to Chicago this past Sunday. December 28th.   My  mother-in-law came back from Baycrest where she was rehabbing from surgery for a broken hip.  She has not changed.    Serka came down with Covid and we decided to head back to Chicago.   Serka  still has a loss of smell and taste.  She finished her quarantine since she got Covid and tested positive.  I have to quarantine for another week.  I am listening to Carlbach as I am writing this.

On Shabbos, I read about 100 pages of the book, April 1865 – The Month that Saved America by Jay Winik written in 2001.

Rabbi Sacks:

Rabbi Sacks has a 7 page Torah Vort in his book  Covenant and Conversation titled, The Future of the Past.   Rabbi Sacks focuses on Bereshis 50:19-20 –  Pages 341-342:

The brothers told Joseph the following in Verse 50:15- 16

  וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

So they sent this message to Joseph, “Before his death your father left this instruction:

כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

So shall you say to Joseph, ‘Forgive, I urge you, the offense and guilt of your brothers who treated you so harshly.’ Therefore, please forgive the offense of the servants of the God of your father.” And Joseph was in tears as they spoke to him. 

Joseph probably knew that his father never told his brothers what they claimed.  Rabbi Sacks says ”Yet Joseph takes his brothers seriously – not because he believes them but because the very fact that they say this indicates that they are still feeling anxious and guilty.  His response is majestic in its generosity, as follows:

וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃       

But Joseph said to them, “Have no fear! Am I a substitute for God?

וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Besides, although you intended me harm, God intended it for good, so as to bring about the                                     present  result—the survival of many people. 

Rabbi Sacks writes in page 342 of his book,  “As we have already discussed, this final scene is the resolution of one of  the central problems of the book of Genesis:  the continuing theme of sibling rivalry.  A book replete with tensions, hatred and competition ends with forgiveness.  This closing is essential to the biblical drama of redemption, for if brothers cannot live together, how can nations?  And if nations cannot live together, how can the human world survive?  Only now with the reconciliation of Joseph and his brothers, can the story move on to ther birth of Isael as a nation, passing from the crucible of slavery  to the constitution of freedom as a people under the sovereignty of God.”

April 1865 – The Month That Saved the Union:

How appropriate that  over Shabbos  I read about 100 pages from Jay Winik’s book, April 1865.   The Civil War pitted brother against brother.  It is the same theme that Rabbi Sacks talks about, the need to heal the rupture so that the future can move forward.  President Abraham understood that just like he won the war, he had to win the peace.  

I quote from page 208 of Jay Winik’s book, “After four bloody years of reaching for the Confederacy’s jugular, Lincoln’s humanity is unchanged,  This avatar of total war is a staunch advocate of a soft peace, a generous peace, a magnanimous peace, just as Grant has carried out at Appomattox.   It is his River Queen doctrine writ large.  So passionately does he feel about this matter that he will directly tell his cabinet today, in no uncertain words, there is “no greater or more important [issue] before us, or any future Cabinet” than Reconstruction.”

Surrender At Appomattox:

Jay Winik writes on page 193.  “Appomattox was not preordained.  There were no established rules or well-worn script.  If anything, retribution had been the larger and longer precedent.  So, if these moments teemed with hope — and they did — it was largely due to two men, who rose to the occasion, to Grant’s and Lee’s respective actions; one general, magnanimous in victory, the other, gracious and equally dignified in defeat, the two of them, for their own reasons and in their ways, fervently interested in beginning the process to bind up the wounds of the last four years.  And yes. If, paradoxically these were among Lee’s finest hours, and they were, so, too, were they Grant’s greatest moments.”

General Ulysses S. Grant treated General Robert E. Lee and the surrender of Lee’s army with dignity and tenderness.  The Union allowed General Lee’s men to surrender with dignity.  There was a stacking of the arms and acknowledgment that the men who were surrendering were honorable and deserving of respect.   General Grant carried out President Abraham Lincoln’s orders at City Point (General Grant’s command post) that there will be no bloody work and no  hangings.  This was atypical of war where the victors exact punishment on the defeated army with hangings, killings, and brutality.

The second half of Rabbi Jonathan Sack’s Torah is what I want to explain and is what animates me.

Yoma 86B states in the name of Resh Lakish:

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה’ אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה

Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.

Rabbi Sacks asks – we understand that repentance can change your intent  from intentional sins to unwitting transgressions.    However, how does your deliberate sin count as merits.  How do you change the reality of what you did? It has been done, it is part of the past.  Even the Pasuk that Resh Lakish brings down in Ezekial does not support what Resh Lakish says.  The Pasuk says that he will live in the future but not that his past wrongdoing is a merit.

Rabbi Sacks answered that “once the brothers had undergone complete repentance, their original intent was cancelled out.  It was now possible to see the good, as well as the bad consequences of their act – and to attribute the former (good acts) to them.  Strpped of their initial aim, the act could instead be defined by what part it played in a providential drama whose outcome was only now fully apparent in retrospect.”  God wanted Joseph to be sold down to Egypt.  If the brothers had not sold Joseph perhaps on  his way back home, Joseph would have been kidnapped.  What the brothers did was wrong, however, now since they regretted their actions, their original intent is cancelled out and their sale of Joseph  is part of God’s divine plan.  This is what Yosef told the brothers in Verses 50:19-20.  

This is the story of my mother’s life.  She made major  mistakes in her life.  She had to pick herself off the mat, fight for everything, suffer setbacks, and in the end this humble person whose prospects for a good life initially seemed unattainable, became the matriarch of a glorious family.   Her children and grandchildren flourished, raised beautiful families, found success in America, and lived the American dream.   When my mother died in late 2017 she had over 140 living children, grandchildren, great grandchildren.  The number is now approaching 150.  My mother’s mistakes ended up becoming the foundation for a great and glorious family.  Her mistakes became merits.     This is what my sister Karen told my mother after my mother got sick.  My mother was confined to the house and no longer able to come and go.  All she did was sit and replay her  life in her mind.    She expressed her anguish to Karen about her mistakes.  Karen responded, Ma look what your mistakes produced, a Pesach and an Arela and their families.  Look at Lisa and Mitch.  We should only be so lucky.

I must add that my grandparents Sholem and Chana Feigal Sklar came to America and stayed Orthodox.  They did not change.  My grandfather did not change in America, kept his beard, and lived his life as he lived in Europe.    Zedi had 6 brothers and sisters in America that came before him and none remained Orthodox.  They told him that here in America you have to become American and shave your beard.  Initially, his siblings did have success with Esther Diamond brothers getting PHDs from the University of Chicago and working on the Manhattan project.  However, in 2020 all  his 6 brothers and sisters may have 50 descendants, only two Orthodox.  However in terms of success in America Zedi and Bubi’s kids have succeeded beyond expectations in 1923 living on Maxwell Street.  They now have over 250 descendents including Torah scholars, doctors, lawyers, businessmen and of course myself.

I saw a very nice Ramban at the beginning of the Sedra:

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם ויעקב ירד שם מפני הרעב וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו כי פרעה אוהב את יוסף וכבן* לו והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען כמו שאמרו (לעיל מז ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען והנה לא עלו אבל ארך עליהם הגלות ומת שם ועלו עצמותיו   וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו עמו אבל כבד וכן אנחנו עם רומי ואדום אחינו הסיבונו ביאתינו בידם כי כרתו ברית עם הרומיים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים והגלות ארך עלינו מאד לא נודע קצו כשאר הגליות ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה’** ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו*** ואנחנו נראה בנקמת ה’ יקימנו ונחיה לפניו****:

*I thought this was not true.  I have written that Pharaoh viewed Yosef as his hatchet man based on a Pasuk in Miktaz.  Perhaps both are true that he did love Yoseph.  At the same time when needed, he made Yoseph a scapegoat and his hatchet man.  

** I believe this was fulfilled in the first half of the 20th century starting with the Balfour Declaration and ending with 1948 when the State of Israel was declared.

*** Perhaps this is what has and is what is happening over the last 50 years starting with the UN and spreading to the EU. They cannot accept Israel’s great success and use it to better the Arab world and the entire world.  Rather than harnessing the entrepreneurship and energy of Israel, they choose to attempt to hurt and destroy Israel, keeping over 1 Billion people enslaved to poverty, religious fanatics, megalomaniacs, without hope for the future.   

**** We want the world to be a partner with the Jews and Israel, and not face retribution.

I also spent time on this Kli Yakar:

ויחי יעקב בארץ מצרים וגו’. למה פרשה זו סתומה, אלא כיון שנפטר יעקב התחיל השעבוד ד״א שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. ד״א שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם. כך היא הנוסחא בב״ר (צו א) כפי הנראה שאין סמך מן המקרא לכל הדרשות האלו וכולם כמתנבאים. ואשר נראה לי בזה לפי שמצינו כאן סתימה שלא כדרך הפרשיות הסתומות שבתורה שיש בהם ריוח לפחות כשיעור פרשה סתומה, וכאן אין ריוח כלל ודאי שכונת עזרא הסופר להסמיך פסוק ויחי לפסוק שלפניו וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וגו’. כאילו היה הכל פסוק אחד, ע״כ נחלקו ג’ לשונות אלו במשמעות דורשין.

כי ללשון ראשון הדורש, שכיון שנפטר יעקב התחיל השיעבוד יהיה קישור שני פסוקים אלו על זה האופן, כי מתחילה אמר וישב ישראל בארץ גושן הורה בלשון ישיבה שהיה להם ישיבה של שלוה ומנוחה, ויאחזו שהיה להם גם אחוזה בארץ ויפרו וירבו מאד, וכל זה היה בזמן ויחי יעקב כי בחייו עמד להם זכות יעקב שזכו לכל אלה, מכלל שבמותו פסק זכותו ופסק הכל, כי לא היה להם עוד ישיבה של שלום מצד השעבוד, וכ״ש שלא היחה להם אחוזה בארץ כי עבדים המה, וכן לא ניתן להם לפרות ולרבות כי בקשו להמעיטם ע״י העינוי באמרם פן ירבה, ולפי זה היתה מיתת יעקב סבת השעבוד.

ונוכל לומר בהפך זה, שהתחלת השעבוד היה סבת מיתתו כי קיצר הקדוש ברוך הוא שנותיו שלא הגיע לימי אבותיו שלא יראה בשעבוד בניו, כי בא הזמן של ועבדום וענו אותם. לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ואמרו רבותינו ז״ל (בר״ר צו ד) כל מי שנאמר בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו, ובדרך זה יהיה הסמיכות מבואר ג״כ כמו בדרך ראשון, ומספר י״ז שנה דנקט לומר שמכירתו של יוסף שהיה בן י״ז שנה, גרם להם שלא ישבו בשלום במצרים כ״א י״ז שנה.

וללשון שלישי הדורש, לפי שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם יאמר הכתוב אע״פ שהיה כל ימיו בצרה וגרות כמ״ש ימי מגורי ק״ל שנה מעט ורעים, מ״מ לגודל השלוה שהיה לו תוך י״ז שנים שראה ישיבת בניו בשלום ויאחזו בארץ ויפרו וירבו נשכחו ממנו כל הצרות הראשונות שעברו עליו והיו כלא היו, לכך נאמר ויהי ימי יעקב שני חייו קמ״ז שנה כי אותן ק״ל שנים לא היו נחשבים מכלל ימי חייו לגודל צרותיו, ועכשיו למפרע נחשבו כולם שני חייו, וזה לפי שנסתמו ממנו כל הצרות שעברו וכאילו היה חי חיים נעימים ועריבים בכל שנותיו, שהרי באמת יוסף היה חי, לכך סמך ויחי יעקב אל הפסוק הקודם, ומה שהשמיט רש״י לשון זה לפי שנראה לו שהיינו הך הלשון ראשון כאשר הוא מבואר למבין בהתבוננות מעט.

ואולם הלשון השני הדורש, שבקש לגלות הקץ ונסתלקה ממנו השכינה, לפי שבא לתרץ מהו שאמר ויחי יעקב בארץ מצרים י״ז שנה מאי קמ״ל, וכי עדיין לא ידענו שהיה במצרים י״ז שנה, שהרי בבואו לפני פרעה אמר ימי מגורי ק״ל שנה, וא״כ למה הוצרך לומר שהיה חי במצרים י״ז שנה, ועוד למה לא הזכיר לשון זה באברהם ויצחק או אמהות, אלא ודאי שבא להורות שפרשה השכינה ממנו, לפי שנאמר למעלה ותחי רוח יעקב אביהם, שפירושו ששרתה עליו השכינה מדקאמר רוח יעקב, וסד״א ששרתה עליו רוח הקודש כל הימים עד יום מותו, קמ״ל ויחי יעקב בארץ מצרים כי בבואו למצרים חי יעקב אבל לא רוח יעקב שנסתלקה ממנו השכינה מיד, לפי שאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, וא״כ מיד היה מוכן אל הצואה לצוות מחמת מיתה והיה חושש הקב״ה פן יגלה הקץ על כן נסתלקה ממנו השכינה, ועדיין לא ידענו מאיזו טעם נסתלקה שכינה ממנו, ע״כ באה פרשה זו סתומה לסמכה לפסוק וישב ישראל בארץ גושן, לפי שמהידוע שימשך נזק גדול מן ידיעת הקץ, כי הדורות הקודמים היודעים שהגאולה לא תהיה בימיהם לא ידרשו את פני ה’ לבקש על הגאולה ועל התמורה.

וכן פירש בעקידה, על המדרש (ילקו״ש קנז מט) האומר כשבקש יעקב לגלות הקץ אמר הקב״ה ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב) ר״ל שלא היית חס על כבודי, כי מידיעה זו ימשך נזק זה שלא יקראו אותי ולא יבקשו פני הדורות הקודמים ויבקשו לישב וכמתיאשים מן הגאולה, על כן סתם וחתם ה’ הקץ האחרון כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה’ ואת דוד מלכם ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד, כאשר בעונינו מדה זו מצוייה בינינו אפילו בזמן שאין הקץ נודע מ״מ רבים המה עמי הארץ המתישבים בארצות העמים ובונין להם בתים ספונים וחשובים ושל אבנים בנין הקיום, ובסבה זו לעולם אינן דורשין את פני ה’ בכל לב להביאם אל ארצם, וע״כ הקב״ה מניחם שמה, 

ולהנחה זו פסוק וישב ישראל בארץ גושן. מדבר באשמת ישראל, שבקשו להיות חושבים ולהיות להם אחוזה בארץ לא להם, ונזק זה בא להם לפי שקץ גלות מצרים היה נודע להם, על כן הדורות הראשונים אשר ידעו בבירור כי לא בימיהם תהיה הגאולה ההוא בקשו להם ישיבה של קבע ואחוזה בארץ מצרים, על כן סמך לפסוק זה פסוק ויחי יעקב דלהורות שנזק זה הנמשך לאותן הדורות מחמת שהיה קצם נודע גרם לויחי יעקב אבל לא רוח יעקב, כי אם יעקב לבדו היה חי כדי שלא יגלה הקץ לאחרון ושלא יתפשט נזק זה לדורות.

Jean Morgenstern – Second Yahrzeit

Shayna Bas Sholem and Chana Feigel 

December 30, 2020 – 16 Teves 5781 

My grandparents Sholem and Chana Feigel Sklar came to America in late 1923.  My mother was born on April 27, 1924.  Shirley was already born back in Europe, Beverly came in 1929, and the last girl, Altie, was born in 1939.

It was an immigrant life.  The 1929 depression hit when my mother was five. The depression helped shape my mother’s life.  My mother married her first husband in 1943 and had two kids. Pesach in 1943 and Arela in 1946.  She divorced and married my father in 1948.  My older sister, Lisa, was born in 1950. I entered this world right before Kol Nidrei 1953. The baby of the family, Karen, was born in 1955.   My mother was a typical housewife who took care of the kids while my father worked.  She had no independence. She did not have a license, and had no money of her own.  It was not a good marriage and my parents divorced in 1966.    My mother got a divorce in a time when there was a stigma, and the emotional turmoil must have been draining. She was 42 and had to build up her life.  She had a job in the typing pool of Kemper Insurance, however, pay was low.  

Her first success was when she learned how to drive.  Our next-door neighbor, the Marrettis, helped teach Ma how to drive and she got her license.  This gave her independence.  She purchased their white car.  Pesach actually drove the car Chal Hamoad Succos from Chicago to Toronto to work.  I  remember Pesach saying, that to stay up, he would say “50 miles to Kalamaaazoo, Kalamaaazoo.  25 miles to Kalamaaazoo.”  Her next life success was when she bought a brand new green, 1971 Plymouth Duster.  One of the greatest smells in the world from Hashem is the new car smell.  My mother got to experience it in a car bought with her own money.   These two successes may seem small to most people but to my mother they were affirming that she is a success.

The green Duster became famous in Lakewood, and with the Chase boys driving it, sometimes in questionable circumstances.

In 1980  Ma was 56 years old and she moved to Lakewood to take care of her parents.  Uncle Yosef (Yasif) called and said that she has to come to Lakewood to take care of her parents, otherwise they would  end up in a nursing home.  I had a number of conversations with my mother.  I was very direct with her, but always told her during every conversation that it was her choice.   She decided to move to Lakewood.  Just by the mere mention that Ma was coming, Bubi and Zedi felt better.  My mother had an aura of competence, that she will take care of everything, everything will be fine.

In 1993 after my Bubi dies, Ma moves back to Chicago.  She was always there for everyone.  She took care of Naftali, gave him a quality of life that is unsurpassed.  She once told Sidney that God has to make her live a long life because she has to take care of Naftali. She took the boys to and from Yeshiva and took Hudi to  college every day. She  brought pizza to the boys in Telz and would let them go to Blockbuster Video to rent movies when their parents were out of town. She brought Challah and groceries for us, and so many other favors that are innumerable.   Every night as my mother laid down to sleep, she had to go over in her mind her schedule for the next day.  I admit I was a big beneficiary of Ma’s largesse and I make no excuses for it.   

This all changed in 2014 when my mother turned 90 and her health started to deteriorate,   לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא. 

Ma is the person referred to in the following Torah Temimah in this week’s Sedra.  What Siaatta Dismaya I had in finding the Torah Temimah.  The Torah Temimah decided to put in an obscure Avos D’Rav Noson on this week’s Torah portion.   I believe that this was put in by the Torah Temimah just for my mother.   The 11th Perek of Avos D’Rav Nosson states that Rabbi Tarfon says that people die because of idleness.  Even if someone does not have a job  because he or she  does not need it, they should still find any type of work and not be idle.  This was my mother; she had responsibility up until age 90.  It was amazing that my mother in her 80s was as active as someone in their 50s.  This kept her alive, relevant, young and integral to the family  She was needed and was always present.  Contrast this with people who retire and have nothing to do. They sit on a couch and just deteriorate.  I saw this happen to a close relative of mine.

ויגוע ויאסף. א”ר טרפון. אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר ויגוע ויאסף מזאין באור לזה, והמפרש עמל הרבה בדברים דחוקים, ונראה פשוט דסמך ארישא דקרא ויכל יעקב לצות את בניו ויגוע ויאסף, וכל זמן שהיה מצוה היה חי, ומכיון שפסק מלצוות גוע, ורמז הוא שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה, ונ”מ בזה מבואר בפרק זה באדר”ן שישתדל כל אדם לתור לו איזו מלאכה להתעסק בה אף שא”צ לה רק שלא ישב בטל, ומסמיך זה אפסוקים שונים, יעו”ש. וע’ מש”כ השייך לענין זה לעיל בפ’ נח בפ’ ויום ולילה לא ישבתו. [אדר”נ פ’ י”א].

My mother was also a living example of a Rashbam in Shmos 22:6, cited below.

The Torah talks about two types of Shomrim – guardians in Parsha Mishpatim.  One is someone who watches a vessel and if it gets stolen the Shomer does not have to compensate the owner.  The second Shomer is someone who agrees to watch an animal.  If the animal is stolen the Shomer has to pay the owner for his loss.   The Gemora says the reason why the first Shomer is exempt from compensation is that he is an unpaid guardian while the second one is paid for his services therefore he has to accept more responsibility and if the animal is stolen,he must pay the owner for his loss.   The difference is whether or not the Shomer is paid for his services.

However, the Rashbam says that this is not the plain meaning for the text.  The Rashbam explains  that in the case of the guardian who agrees to watch a vessel, he just puts it on a shelf and only agrees to exert minimal effort and therefore less responsibility.    However, in the second case the Shomer has agreed to actually watch an animal.  

Since an animal takes much more effort, the Shomer has agreed that he will make an extra effort to properly watch the animal.   Therefore, he has to pay if the animal is stolen despite not being compensated.  The difference is in what the guardian agreed to do upfront.  Of course, in this world, the  Bais Din cannot force the guardian to pay unless he is being compensated, however, theologically he should have to pay.  In life we have to take on responsibility even if it may cost us.   We can never just wash our hands and say, “not my problem”.  We may lose sleep and become emotionally beat up, but we have to be counted.  In life we have to be engaged, and responsible for our family, for our world.   We do not want to be superficially connected, acting freely and not being bothered.  We cannot let life go by taking cruises, having one day fold into the next day just worried about ourselves or what to wear, what to eat, and where to vacation.  This is not true life. We have to be responsible. 

Perhaps you can say that this is also an interpretation in the Gemara in Shabbos 31A:  

אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?

With regard to the same verse, Rava said: After departing from this world, when a person is brought to judgment for the life he lived in this world, they say to him in the order of that verse: Did you conduct business faithfully?

The plain meaning is as stated “Did you conduct business faithfully?”  However perhaps the saying of Rava also means did you carry yourself and did you give of yourself faithfully?  Did you escape responsibility or were you connected? Did you, for the last years of your life, just sit on the couch involved in your narcissistic needs? Or were you there for your family, your friends and other Jews?  Hashem understands that for most of one’s life people are working and raising kids. But afterwards, in retirement, in the last 10+ years of your life,  were you counted or absent?  Rabbi Efraim Twerski said that my Pshat is farfetched.  I said that I will call it Drush. 

Rashbam – Shmos 22:6:

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור – בפרשה זו פוטר את השומר מגנבה ואבדה ובפרשה שניה מחייבו בגנבה ואבדה. ופירשו רבותינו: ראשונה בשומר חנם, שניה בשומר שכר. ולפי פשוטו של מקרא: פרשה ראשונה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר – מטלטלין הם ולשומרם בתוך ביתו כשאר חפציו נתנן לו, לפיכך אם נגנבו בביתו פטור, כי שמרן כשמירת חפציו. אבל פרשה שניה שכתוב בה: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור – ודרך בהמות לרעות בשדה ודאי כשהפקידם על מנת לשומרם מגנבים הפקידם לו ואם נגנבו חייב.


I believe that this is who my mother was. She was always accepting extra responsibly and gave her utmost to others. Up until the age 90 she was actively involved with all her kids, whether it was carpools, shopping, or being that extra pair of hands for whoever needed help.

Parshas VaYetza 2020

November 28, 2020

Week of Thanksgiving.  We had our Thanksgiving dinner at Eli’s condo in Lakeview.  I spent Shabbos in Lakeview and davened at Anshe Sholem at their 7:45 AM minyan.  At 10:40 I went to Chabad of East Lakeview to teach Torah.

Parshas VaYetza

Chapter 29 verses 16 -31

Outline of my Torah – Everything in red is my flow of the Torah.  Everything else is additional beautiful Torah for more depth.  

  1. Verse 16 and 17 – two problems with Leah being the older sister
  2. Leah’s soft eyes
  3. Leah’s payer not to marry Eisav and God’s acceptance of her prayers
  4. Verse 21 – Yaakov’s extra words of  כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י based on Rashi’s intepertation
  5. Verse 22 – Medrash of conversation between Lavan and his community.
  6. Verse 31 – Did Lavan hate Leah or was it more benign.  Ramban and Medrash

Verse 16:

וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

Now Laban had two daughters; the name of the older one was Leah, and the name of the younger was Rachel.

My Torah:

The Torah is foreshadowing the problem.  Yaakov already met Rochal and felt that she was his Zivig – his soulmate.  However, there is a problem.  Rochel had an older sister.  Many people do not want a younger sister to marry before an older sister.  They  did not have to deal with this now because Leah had seven years to get married.  

There is a second problem brought out by the next Pasuk and also resolved.  Leah was “destined” to marry Eisav, however, she prayed to Hashem for her not to marry Eisav.  As the Rov wrote that Leah would not accept her fate of marrying an evil man.  Hashem answered her prayers and she was to marry Yaakov and not only that she would marry Yaakov before Rachel.  Based on  the Medresh this was a problem for Leah but for Yaakov and Rochel.  How can they let their sister marry an evil man.   This problem was resolved by Leah’s prayers and Hashem’s response.      

Verse 17:

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה     


רכות  — She thought she would have to fall to the lot of Esau and she therefore wept continually, because everyone said, “Rebekah has two sons, Laban has two daughters — the elder daughter for the elder son, the younger daughter for the younger son” (Genesis Rabbah 70:16) .  I would say that according to Rashi the translation would be teary.  She was always crying.  Rashi does not bring down the second half of the Medresh.The Midrash says that this pasuk is speaking about her praise.  She did not want to marry Eisav as she knew he was evil.  She prayed to Hashem and was answered and not only did she marry Yaakov, but she preceded her sister.   

Rashi is based on the following Midrash Rabbah 70:16:

עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת (בראשית כט, יז), אֲמוֹרָאִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ עֵינוֹהִי דְּאִמָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין, וּמַהוּ רַכּוֹת, רַכּוֹת מִבִּכְיָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים,וְ הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָה,

Matnas Chuna – תְּנָאִים means agreemnt between Levan and Rivka. 

 Razv –  people thought that this was destined from Hashem .

If I were to translate רַכּ֑וֹת   I would say soft.  Soft eyes on a woman are beautiful.  It means she has empathy, she is welcoming, non-judgmental.  To quote William Shakespeare    The Eyes are a window to your soul. 

This is how Onkelyes and the Rashbam translate  רַכּ֑וֹת – 


רכות – נאות וור”ש בלע”ז. וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. ועיניים שחורות אינן רכות כלבנות..]

רכות – רכות, beautiful; our sages in Taanit 24 say that when a prospective bride has beautiful eyes, the bridegroom need not have the rest of her body checked out for possible blemishes. Black eyes are not considered as beautiful as white ones. [I suppose the reference is to blue ones. Ed.]

It is interesting that the Rashbam in the Gemara on 123A translates  רכות ממש – עיניה נוטפות דמעה:   Like Rashi here in Chumash.

Artscroll and Lubavitch Gutnick- Leah had tender eyes , while Rachel was beautiful of form and beautiful of appearance.  I do not know what “tender” means.

Sefaria -Leah had weak eyes; Rachel was shapely and beautiful.

Ohr  Chaim:

עיני לאה רכות וגו’. אין ראוי לספר הכתוב גנאי הצדקת אם הבנים שבטי יה ח”ו אלא נתכוין להודיע שאין מציאות ללבן להחליפם כי משונית היתה לאה מרחל, כי לאה מלבד שלא היתה יפיפיה אלא שעוד לה שעיניה רכות והוא ענף מכיעור הגוף, ורחל לא מלבד שלא היה בה כיעור אלא שהיתה יפת תואר ויפת מראה, ומעתה הרי ננעלו בפני לבן אופן הרמאות ובטלו רמאותיו:

ועיני לאה רכות, Leah’s eyes were soft, etc. It is not customary for the Torah to reveal physical blemishes of such righteous people as our matriarchs. Therefore, the meaning of this comment must be to tell the reader that Laban could never have claimed that Rachel was Leah or vice versa because even their eyes were totally different. Leah was not only not as beautiful as her sister Rachel, but she suffered from a blemish, i.e her eyes were not attractive. Since Leah and Rachel were so different from one another in their external appearance Laban had no way of cheating on Jacob by palming off the wrong daughter on him

Daas Zekeinim:

ועיני לאה רכות. לשון רך וטוב כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה אבל רחל היתה משובחת ביפיה אלא שהיו עיניה כואבות מן הבכי לפי שראתה שתפול לגורלו של עשו לפי שהיתה עקרה ויגרשנה יעקב וישאנה עשו:


ועיני לאה רכות שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו וכו’ קשה מנא לו. י”ל לפי שדרך המקרא לספר בשבחן של צדיקים ולא בגנותן ותמיד תמצא שהכתו’ אומ’ שהאמהות יפות תואר ולא נכתב כאן עיני לאה רכות אלא לשבחה שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו והיינו שכתו’ למעלה שם הגדולה כלומ’ שמתוך שהיא היתה הגדולה לכך היו עיניה רכות שהיו הכל אומרים גדולה לגדול:

Verse 18

וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃           

Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.”

Verse 19:

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃

Laban said, “Better that I give her to you than that I should give her to an outsider. Stay with me.”

Notice – Lavan does not bring up the problem of their being an older unmarried sister.  

Ohr Chaim:

ויאהב יעקב את רחל. פי’ לא לצד יופיה אלא לצד מה שרחל בת זוגו:

ויאהב יעקב את רחל. Jacob loved Rachel. The reason the Torah mentions her name again is to tell us that Jacob did not love Rachel on account of her beauty but on account of the fact that she was the life-partner destined for him.

או יאמר על דרך אומרם ז”ל (שבת כה:) בדין זיווג תלמיד חכם שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והגם כי ישתנה יעקב למעליותא שמושלל מיצר הרע, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת:

Alternatively, we may approach the verse by citing Shabbat 25 where we are told that a Torah scholar should have an outwardly attractive wife so as to minimise temptations by the evil urge. Even though Jacob was on a spiritually far higher level and did not present much of a target for the evil urge, it is prudent to take whatever precautions against the evil urge that are feasible.

Verse 20:

וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

So Jacob served seven years for Rachel and they seemed to him but a few days because of his love for her.


 אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי, נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים אַף לְהַלָּן שֶׁבַע שָׁנִים.

Orach Chaim HaKodesh:

ויעבוד יעקב ברחל וגו’. טעם אומרו ברחל פירוש היה מפרסם בשעת עבודה כי בעד רחל היה עובד והיא לו חלף עבודתו מלבן, גם מפרסם לשלול לאה לבל ישכח הדבר ותהיה כפירה בינו ובינו:

ויעבד יעקב ברחל, Jacob served for Rachel, etc. The reason the Torah mentions ברחל is that Jacob made a public announcement at the time that his service with Laban was for Rachel and that her hand in marriage was the wages Laban had agreed to pay him in return for his service. A major reason he made this public pronouncement was to make it clear that he did not serve for Leah.

Verse 21:

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

Then Jacob said to Laban, “Give me my wife, for my time is fulfilled, that I may cohabit with her.”

Onkelys, Targum Yonashan Ben Uziel and Rasham all say that I worked my seven years and fulfilled my agreement.   

                                                                                                         כי מלאו ימי – שבע שנים עבדתיך.

These words are extra because the previous verse says that Yaakov worked his seven yours. The simple answer is that the Torah is recording Yakov’s words to Lavan.  

 However, Rashi does not give the simple explanation.  Rashi says –  מלאו ימי. שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי

Yakov is telling Levan, not only did I fulfil my agreement with you to work for seven years, but my mother told me that I will be with you for יָמִים אֲחָדִים, and now I want to go back to your sister, Rivka.  Yakov was thinking that this is a benign statement and that Levan would agree and say, great go back to your mother, my sister.  Thank you for the loyal seven years of work.   However, instead Levan who was out for himself  did not say sure, no problem, Lavan 

 was worried about what it would mean to him and his city as the below Medresh states.  Levan schemed to get Yaakov to stay longer for personal benefit, not what would be for the benefit of Yaakov and Levan’s own sister.

We always meet people at work and even Jewish leaders who will always look out what is best for them.  At work, if someone left us and went for a better job at another bank, or a customer who left us, many of my bosses would be upset and not cooperate with the customer.  They would say about the employee who left, let us work against him.  Never mind that the employee had to leave for their own future or the customer had a much better deal.  I say this time and time again.

Text to Rabbi Moshe Revach:

In the Haskafah part of the Shiur this morning, I want to relate what was said to my Torah.   Yaakov added the extra words of Ki Malu Yami that he is telling Laban he is returning home and as a result Lavan  plotted. It is not that Yaakov could have prevented it but perhaps him marrying Leah would not have done through deception. 

I still think this is a great lesson for life that Chazal has said.  Be brief and to the point.  Every extra word you say can have far reaching effects.

This kind of fits in with a later Ohr Hachaim.

Rabbi Revah’s answer:

Nice. Maskim.

Verse 22:

 – וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃ –  And Laban gathered all the people of the place and made a feast.

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה (בראשית כט, כב), כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמַיִם וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם, אֲמַרִין לֵיהּ וּמָה אַהֲנֵי לָךְ, אֲמַר לְהוֹן אִין בָּעֲיִין אַתּוּן אֲנָא מְרַמֵּי בֵיהּ, וְיָהֵב לֵיהּ לֵאָה דְּהוּא רְחִים לַהֲדָא רָחֵל סַגִּי, וְהוּא עָבֵד הָכָא גַּבְּכוֹן שִׁבְעָה שְׁנִין אוֹחֳרִין. אֲמַרִין לֵיהּ עֲבֵיד מַה דַּהֲנֵי לָךְ. אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי מַשְׁכּוֹן דְּלֵית חַד מִנְּכוֹן מְפַרְסֵם, וְיַהֲבוּן לֵיהּ מַשְׁכּוֹנִין, וַאֲזַל וְאַיְתֵי עֲלֵיהוֹן חֲמַר מְשַׁח וְקוֹפָר, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁרִמָּה בְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. וְכוּלֵּי יוֹמָא הֲווֹ מְכַלְּלִין בֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעָל בְּרַמְשָׁא אֲמַר לְהוֹן מָה הוּא כְּדֵין, אֲמַרִין לֵיהּ אַתְּ גָּמַלְתְּ חֶסֶד בִּזְכוּתָךְ, וְהָיוּ מְקַלְּסִין קוֹדְמוֹי וְאָמְרִין הָא לַיָא הָא לַיָא, הִיא לֵאָה הִיא לֵאָה. בְּרַמְשָׁא אֲתוֹן מַעֲלָתָא וַחֲפוֹן בּוֹצִינַיָא. אָמַר לָהֶן מַהוּ כְּדֵין, אָמְרֵי לֵיהּ מָה אַתְּ סָבוּר דַּאֲנַן דִּכְרִין דִּכְוַתְכוֹן. וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ. וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי וגו’, וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן וגו’, מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו’. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא מִכָּאן שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וגו’.

Verse 23:

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃

When evening came, he took his daughter Leah and brought her to him; and he cohabited with her.—

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃

Laban had given his maidservant Zilpah to his daughter Leah as her maid.—

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?”

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃

Laban said, “It is not the practice in our place to marry off the younger before the older.

Verse 27:

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.”

וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.—

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.—

Verse 30:

וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

And Jacob cohabited with Rachel also; indeed, he loved Rachel more than Leah. And he served him another seven years.


וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וגו’ (בראשית כט, ל), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבַסּוֹף הוּא מִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתּוֹ, בְּרַם הָכָא מָה הָרִאשׁוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת אַף הָאַחֲרוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, מַה הָרִאשׁוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה אַף הָאַחֲרוֹנוֹת בֶּאֱמוּנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (הושע יב, יג): וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וגו’, אָמַר לָהֶם דֻּגְמָא שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְיַעֲקֹב אֲבִיכֶם, מַה יַּעֲקֹב אֲבִיכֶם עַד שֶׁלֹא נָשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, מִשֶּׁנָּשָׂא אִשָּׁה נִשְׁתַּעְבֵּד, אַף אַתֶּם מִשֶּׁלֹא נוֹלַד גּוֹאֵל נִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם, מִשֶּׁנּוֹלַד גּוֹאֵל אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים.

Verse 31:

וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

The LORD saw that Leah was unloved and he opened her womb; but Rachel was barren.


כי שנואה לאה הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה אף כי היתה מתנכרת כל הלילה ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר ולכן שנאה יעקב והאלהים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן ורחם עליה וכך אמרו בבראשית רבה (עא ב) כיון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב”ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש וזה טעם “וירא אלהים” כי חמל עליה שלא יעזבנה ויש אומרים (הרד”ק) כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השניה שנואה כנגדה כמו שאמר ויאהב גם את רחל מלאה לא ששנאה והיתה בושה בדבר וראה אלהים את עניה:

That Leah was hated: Behold Leah tricked her sister and also Yaakov. For if we say that she was behaving respectfully to her father who grabbed her and brought her into him and she must not cross him, then she should have said or hinted that she was Leah. Rather, she disguised herself all night and therefore, he did not recognize her until he saw her in the morning. And therefore, Yaakov hated her. But God knows that she did it in order to be married to a righteous man, and He had mercy on her. And thus they said in Bereishit Rabba (71:2) “When Yaakov saw the actions that Leah tricked her sister he intended to divorce her. And when God gave her children, he said ‘shall I divorce the mother of these?'”And this is the reason “God saw” that He had pity on her that he should not leave her. And there are those who say (the Radak) that two wives were one is very beloved, the second is called “hated.” As it says, ” he loved Rachel more than Leah”–not that he hated her. And it was embarrassing and God saw her oppression.

Hemek Daver:

וירא ה׳ כי שנואה לאה. הוא ית׳ ראה כי התנהגותו עמה הוא מחמת שנאה ממש אע״ג שמ״מ נוהג עמה דיני אישות:


כי שנואה לאה – שהכיר בה אחר כך סימני עקרה כאמרו ויפתח את רחמה וחשב שבשביל זה הסכימה להטעותו:      

, because after his first meeting with her Yaakov recognised that Leah bore the symptoms of a woman who is unable to have children, Yaakov had thought that the reason Leah had been willing to deceive him was because of her awareness of her barrenness.

ורחל עקרה היתה עקרה כטבעה ונשארה כך עד שהאל יתב’ פתח את רחמה:

She remained in such a state until G’d took pity on her and opened her womb.


וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וגו’ (בראשית כט, לא), (תהלים סט, לד): כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה’ וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי לֹא רֹאשׁוֹ שֶׁל פָּסוּק הַזֶּה סוֹפוֹ וְלֹא סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים וְאֶת אֲסִירִים לֹא בָזָה, אוֹ כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנָיו ה’ וְאֶת אֲסִירָיו וגו’, אֶלָּא כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה’, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דַּל עָנִי וְאֶבְיוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן וַעֲלוּבוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה 

דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, 

Another answer: (op. cit. 145) “God supports all those who have fallen” – these are the barren, whose [status] have “fallen” within their households. And “straightens the bent” – when the Holy One, Blessed be He rewards them with children, they straighten up [in joy.] Similarly, Leah was hated by her household, and when the Holy One, Blessed be He visited her [and gave her pregnancy], she was straightened.

כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְֹּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׁי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.


That is the same concept by “And God saw that Leah was hated” – “that Leah was hated” – that she behaved in the manner of the “hated”, since she was supposed to marry “the hater” [, Esav] (other mss. read “Assessed by the hater”) since that was the custom, the firstborn [Esav] marry the firstborn [Esav] and the younger one [Ya’akov] marry the younger one [Rachel]. Therefore Leah cried and said: “May it be your will, God, that I do not become the possession of an evildoer.” R’ Huna said: Davening is a strong force, that it annulled the decree, and not only that, but that it made her come before her sister [for marriage. Because of this] everyone would mock her: The unemployed people mocked her, the travelers mocked her, and even the ladies behind their backs mocked her, saying, “This Leah, her inside is not like her outside; she appears righteous but is not really righteous. For if she were righteous she would not have cheated her sister [and would have let her marry first.]

 רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה.

 Rabbi Chanin in the name of Rabbi Shmuel son of Rabbi Yitzchak said: When Yaakov our Forefather saw matters, that Leah had “cheated” her sister, he made up his mind to divorce her, but when she was blessed with children, he said: “To the mother of these I am divorcing?” And in the end he admitted he was wrong, and that is the meaning of the verse: (Genesis 47) “And Yisrael [Yaakov] bowed low at the head of the bed,” [and head of the bed is a euphemism for Leah, as she was the first one of his conjugal bed.] “And Rachel was barren,” said Rabbi Yitzchak, Rachel was the main part of the household, as it says

 וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה’ צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם

, “And Rachel was barren (akarah)” – It’s main part (ikrah) was Rachel. Said Rabbi Abba son of Cahana, since most of the diners [at Ya’akov’s table] were Leah’s [progeny, as a courtesy] they named Rachel as the main part, as it says, “And Rachel was barren (akarah)” – It’s main part (ikrah) was Rachel. Rabbi Shimon bar Yochai said: Since all these matters [i.e. helping Leah cheat the system] were done by Rachel, therefore the Children of Israel were called by her name, (Jeremiah 31): “Rachel cries for her children,” and there was no end to her name, as her children’s names lived on, as it says in (Amos 5): “Perhaps the Lord of Hosts will have compassion on the remnant of Joseph [a son of Rachel]” – now her son’s name was recalled. And her son’s name did not die out either, as it says (Jeremiah 31) “How precious is my son Ephraim [, Joseph’s son and Rachel’s grandson.”

Verse 32:

וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

Leah conceived and bore a son, and named him Reuben; for she declared, “It

Parshas Chaya Sara – November 14, 2020

November 10, 2020 – first day out of quarantine.  I was very depressed yesterday because I had no clue what Rabbi Revah was talking about  in the Shiur,  I spent 3.5 hours working on the Shiur and I am 75%restored.  I think I now understand the Shiur.  The next day I am again depressed because the Shiur was above me.  I have to review.

Bubi Blanche is doing as expected.  Serka is going tonight to visit for the allotted three hours.  

First Vort on the Sedra:

Pasuk 23:2 says:

וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃

Rashi comments as to why the city was called:

בקרית ארבע. עַל שֵׁם אַרְבַּע עֲנָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם, אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי וַאֲבִיהֶם. דָּ”אַ עַל שֵׁם אַרְבַּע זוּגוֹת שֶׁנִקְבְּרוּ שָׁם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה (בראשית רבה):

Rashi brings down two reason when Chevron was called קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע.  

  1. It was named after the four giants who lived there
  2. The four pairs buried in Cnevron

Thesource of the first reason is from a Verse in Yehushua 14>15 – וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃ 

The name of Hebron was formerly Kiriath-arba: [Arba] was the great man among the Anakites. And the land had rest from war.

Rashi on Verse 14:15 in Yehoshua

הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא אֲבִיהֶם שֶׁל אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, אַרְבַּע הָיָה שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם הָאָב וּשְׁלשָׁה בָּנִים, שֶׁכֵּן קוֹרֵא אוֹתָם (שם יג כב): יְלִידֵי הָעֲנָק.

The greatest man among the giants. The father of Achimon, Sheishai, and Talmai was Arba.7Chevron was the home of these four famous giants, the three brothers and their father. Another explanation: [It was called Kiryas-arba, the city of four]8 because of the father and the three sons, for they are referred to as the offspring of the “Anak,” [the giant].9

Rashi in Yehoshua gives two reasons and Rashi selected the second reason that he gave in Yehoshua for here in Chaya Sarah.  

How are we to understand the second explanation in Rashi here in Bereshis that the city was called קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע because of the four pairs buried in Chevon when in Yehoshua we are told that it is because of the four giants?  

The Netziv in Hemek Davar answers this question that this second explanation is not the reason why the city is called קרית ארבע, but rather why Hashem arranged it that Sarah would die in   קרית ארבע .  Because that is where she was to be buried.   Sara and Avrohom lived in Beer Sheva, with Chevron being roughly 20 miles north of Chevron, and Har Hamoriah being 15 miles north of Chevron.   As the Netziv says  משום הדרש ששם ראוי להקבר ארבע אבות העולם and her death there was a sign to Avrohom to bury her in  קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע .

The problem with the Hemek Davar is that it seems based on Rashi’s Bereshis 21:24 that Avrohim moved to Chevron 12 years before the Akedah.  Rashi as follows:

ימים רבים. מְרֻבִּים עַל שֶׁל חֶבְרוֹן. בְּחֶבְרוֹן עָשָׂה כ”ה שָׁנָה וְכָאן כ”ו, שֶׁהֲרֵי בֶּן ע”ה שָׁנָה הָיָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן, אוֹתָהּ שָׁנָה וַיָבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, שֶׁלֹּא מָצִינוּ קֹדֶם לָכֵן שֶׁנִּתְיַשֵּׁב אֶלָּא שָׁם, שֶׁבְּכָל מְקוֹמוֹתָיו הָיָה כְּאוֹרֵחַ חוֹנֶה וְנוֹסֵעַ וְהוֹלֵך, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה (בראשית י”ב), וּבְמִצְרַיִם לֹא עָשָׂה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁהֲרֵי שְׁלָחוֹ פַרְעֹה מִיָּד, וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו עַד וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן (שם י”ג), שָׁם יָשַׁב עַד שֶׁנֶּהֱפְכָה סְדוֹם, מִיָּד וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם מִפְּנֵי בוּשָׁה שֶׁל לוֹט וּבָא לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וּבֶן צ”ט שָׁנָה הָיָה, שֶׁהֲרֵי בַשְּׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ בָּאוּ אֶצְלוֹ הַמַּלְאָכִים, הֲרֵי כ”ה שָׁנָה, וְכָאן כְּתִיב יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים עַל הָרִאשׁוֹנִים, וְלֹא בָא הַכָּתוּב לִסְתֹּם אֶלָּא לְפָרֵשׁ, וְאִם הָיוּ מְרֻבִּים עֲלֵיהֶם שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ יוֹתֵר הָיָה מְפָרְשָׁם, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵינָם יְתֵרִים יוֹתֵר מִשָּׁנָה, הֲרֵי כ”ו שָׁנָה; מִיָּד יָצָא מִשָּׁם וְחָזַר לְחֶבְרוֹן, וְאוֹתָהּ שָׁנָה קָדְמָה לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק י”ב שָׁנִים, בְּסֵדֶר עוֹלָם:

The problem is that is Bereshis  22:19  וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ .    Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba.

If Avrohom was living in Chevron why did he go to Beer Sheva after the Akeda.  The simple answer is that  while living in Chevron, Avrohom and Sarah went back to Beer Sheva at times and when the Akedah happened Avrohom was in Beer Sheva.  After i re[read Rashi on Verse 22”19 it appears that I am correct.

וישב אברהם בבאר שבע. לֹא יְשִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב, י”ב שָׁנִים לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לוֹ לְחֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים מִשֶּׁל חֶבְרוֹן הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם כ”ו שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה:

She died in Chevron to tell Avrohom that this is to be the place of her burial and why?  What was so special about Chevron.  The answer could be based on Rabbi Leibtag’s Shiur via Zoom to Boca Raton Synagogue on November 10, 2020.  Chevron is the place where Hashem told Avrohom in Bersehis Verse 18:19 why he is chosen by Hashem to discuss Sedom’s fate.  Avrohom represents Gods desire for the world to live with  צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט and Avrohom is to teach the world this message.     Power is not to be achieved for power’s sake and for domination and subjugation;  but for justice and charity, to feed the poor, to uplift the people of their kingdom and the entire world.  Avrohom will teach his children the message of  צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט and his children will forever continue to spread this message.       This is in contrast to Sedom who were evil and did not practice justice and charity.  This is the paradigm for Jewish leaders which was first achieved by Dovid Hamelech, see below.

Besersis – verse 19:19:   כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃

For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.”

Chevron represents the theological center for the Jewish people.  This is where Avrohom was told his legacy, the mission for his children  This mission for Jewish power was first achieved in the time of Dovid in the following Verses:

Schmuel 2 Verses 7:14-15

וַ.  .  .   וַיּ֤וֹשַׁע יְהוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ

He stationed garrisons in Edom—he stationed garrisons in all of Edom—and all the Edomites became vassals of David. The LORD gave David victory wherever he went.

וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃

David reigned over all Israel, and David executed true justice among all his people.

1 Chronicles 18:14 –  וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖יד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֗י עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ׃

Rashi says on this   Pasuk:

משפט וצדקה. משך עצמו מלהלחם עוד ומלצאת ולבא עוד במלחמה והיה יושב ושופט תמיד ישראל בצדקה:

These theme of  צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט  appears throughout Tanach as the goal of the Jewish people.

F.  Yehuda & David and concept of teshuva

תהילים פרק עב

א  לִשְׁלֹמֹה:    אֱלֹהִים–מִשְׁפָּטֶיךָ, לְמֶלֶךְ תֵּן; וְצִדְקָתְךָ לְבֶן-מֶלֶךְ. ב  יָדִין

עַמְּךָ בְצֶדֶק;    וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט.-  יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ, לִבְנֵי אֶבְיוֹן;

וִידַכֵּא עוֹשֵׁק…. י  מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים,    מִנְחָה יָשִׁיבוּ;מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר

יַקְרִיבוּ. יא וְיִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ כָל-מְלָכִים כָּל-גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. יב  כִּי-יַצִּיל, אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ;

וְעָנִי, וְאֵין-עֹזֵר לוֹ. יג  יָחֹס, עַל-דַּל וְאֶבְיוֹן;וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ.

G.    What could have saved Jerusalem – according to Yirmiyahu

ירמיהו כ – 

    א כֹּה אָמַר ה’, רֵד בֵּית-מֶלֶךְ יְהוּדָה; וְדִבַּרְתָּ שָׁם, אֶת

הַדָּבָר הַזֶּה.  

ב וְאָמַרְתָּ, שְׁמַע דְּבַר-ה’, מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסֵּא

דָוִד:  אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ, הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה. 

 ג כֹּה אָמַר ה’, עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְהַצִּילוּ גָזוּל, מִיַּד עָשׁוֹק; וְגֵר יָתוֹם

וְאַלְמָנָה אַל-תֹּנוּ, אַל-תַּחְמֹסוּ…   ד  כִּי אִם-עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת-הַדָּבָר

הַזֶּה—וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל-כִּסְאוֹ…

ה  וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ ..-בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-ה’, כִּי-לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה.

H. To “know God” – according to Yirmiyahu

In his ensuing rebuke of King Yehoyakim:

יג הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא-צֶדֶק, וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט…

.  טו הֲתִמְלֹךְ, כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז; אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, וְעָשָׂה

מִשְׁפָּט וּצְדָקָה–אָז, טוֹב לוֹ.  טז דָּן דִּין-עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב;

הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם-ה’.

The words of the Hemek Davar:

בקרית ארבע. לפי הפשט הוא אדון העיר או בונה העיר. אבל הרי נזכר כ״פ חברון ולא נזכר שם הלז. מזה יצא דרשת חז״ל כונה שניה כפרש״י ומשום זה היתה סיבה מן השמים שתמות בחברון אע״ג שהיתה דירתה עם אברהם בבאר שבע כמבואר גם אחר העקידה וישב אברהם בבאר שבע. וגם להלן כתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב. והיינו באר שבע כדכתיב לעיל כ׳ א׳ ויסע משם אברהם ארצה הנגב. אבל שרה מתה באיזה סבה ממסבב הסבות בחברון. או כאשר שמעה מדבר העקידה הלכה אחרי אברהם ויצחק חיי רוחה ובאשר הלכו לארץ המוריה והוא ביהודה סמוך לחברון. באה לשם ומתה. וטעם סיבה זו מה׳ הוא באשר היתה קרית ארבע וע״כ הוא משום הדרש ששם ראוי להקבר ארבע אבות העולם. ואדה״ר היה הראשון לקבורה שם ואיש לא ידע מזה:

I emailed the below Torah to Rabbi Menachem Leibtag and he responded:

Thank you

and a very nice summary –

and it’s fine,

just one typo I found

This is in contract to Sedom… 

s/b in ‘contrast’ 

2)  Torah Vort:

Verse 23:5 says – וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃

The last two words of  לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ are extra?

 The Hemek Dvar answers that they are not extra –

 לאמר לו. המה נתיישבו מה להשיב. ושלחו אחד מהם לאמר לו תשובתם. Meaning they talked about it among themselves and then sent a representative  to speak to Avrohom,   This does not seem to be a fully satisfying answer.  

Verse 23:8 says:

וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃

and he said to them, “If it is your wish that I remove my dead for burial, you must agree to intercede for me with Ephron son of Zohar.

Rashi says:

פגעו לי. לְשוֹן בַּקָּשָׁה כְּמוֹ: אַל תִּפְגְּעִי בִּי (רות א’):

Translated as  –  ופגעו לי — This phrase signifies entreaty, as (Ruth 1:16) “Do not entreat (תפגעי) me”.

Rashi is telling us that the translation of וּפִגְעוּ־לִ֖י is not “introduce me to Ephron” , but rather they should request of  Ephron to  give the מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ to me.  They were to make the sales pitch and not Avrohom, and this is what Onkelus says – 

וּמַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימָר אִם אִית רַעֲוָא בְנַפְשְׁכוֹן לְמִקְבַּר יָת מִיתִי מִן קֳדָמַי קַבִּילוּ מִנִּי וּבְעוּ לִי מִן עֶפְרוֹן בַּר צוֹחַר:

Insight – Avrohom did this very wisely.  He did not negotiate with Efron directly.  He asked the people of Ches to talk to Ephron, they should convince Ephon should sell his field to Avrohoim.  Avrohom gave ownership in what Avrohom wanted to the people of Ches, so that they will convince Eforn to sell.  This would make it easier for Avrohom to purchase the field.   This is a beautiful negotiation tactic to get buy-in from those around you.

Vort 3)

Verse 23:9

וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃

Let him sell me the cave of Machpelah that he owns, which is at the edge of his land. Let him sell it to me, at the full price, for a burial site in your midst.”

Rashi says:  המכפלה. בַּית וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו. דָּ”אַ שֶׁכְּפוּלָה בְּזוּגוֹת (עירובין נ”ג

Rashi defines for us the word מכפלה as a cave that had two floors.


מערת המכפלה – כל הבקעה קרויה מכפלה כמו: ככר הירדן וכן מוכיח לפנינו: שדה עפרון אשר 


The Rashbam translates  הַמַּכְפֵּלָה֙ as the name of valley where Efron’s property was located.  Ephron’s cave was located in the area called מַּכְפֵּלָה֙.  Proof is that in 23:17 the Torah says וַיָּ֣קָם שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א .  This fits in beautifully with the Rashbam, the field located in Machpelah which is before Mamre stood .  .   .  But according to Rashi what does verse 17 mean.  If Macpelah is a cave, what is the field in the cave?

Flow of the Pesukim:

 Avrohom tells Efron in Verse 9,  I want to purchase your cave.  Eforn answers in Verse  11 s and says I will give you the field and also the cave in it (the field).  Seemingly Efron is being magnanimous by saying you can not only have the cave but I will give you the entire field.  In verse 13 Avrohom responds to Efrorn’s offer and says I will purchase the field.  I really do not want it as a gift because all I need is the cave.  I will pay for your generous offer of the field and the cave will be a gift to me.  This is what Avrohom says, “I will purchase the field”. Avrohom does not mention the cave because Avrohom understood that Efron was offering the field because Efron really wanted to be paid.     Avrohom thus responded and said I will purchase the field and the cave is a throw in.  This gave Efron cover because he initially said to Avrohom in front of the people of Ches,  Avorhom responded in verse 13 by saying I will buy the field and the cave is really a free bonus to me.  Ephfron can appear magnanimous to his people while getting the  money he wanted.   

With this we can answer another question.  Verse 23:16 – וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר.

The Torah did not need to say וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮.  The pasuk could have left these two words out and started with וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן and the pasuk would have made perfect sense.  Now with what I said,  the וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮  is needed and makes sense, וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ means he listened and understood that Ephron wanted to be compensated for the cave, but was in a bind because the people of Ches did say we will give you a burial spot for free.   This Is what Ephron was really requesting.    Avrohom understood that the out for Ephron was that Avrohom will purchase the field, which was never asked for,  and makes sense that Avrohom should purchase.  Epron throws in the cave for free and  appears to be a generous man, and everyone is happy.  

Now we can explain verse 17 –   וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃

Based on my above Torah that Avrohom was only purchasing the field and the rest were throw-ins the Pasuk makes sense. Why did the Pasuk say שְׂדֵ֣ה twice?  Because  Avrohom acquired the field as that was their sales agreement and by acquiring the field he acquired (the following) the field, the cave, and the trees. 

Based on this I would prefer the Artscroll translation over Sefaria.

 Sefaria translates this Pasuk as –  “So Ephron’s land in Machpelah, near Mamre—the field with its cave and all the trees anywhere within the confines of that field—passed.”

Artscroll translates Verse 17 as “And Ephron’s field, that was in Machpelah that was facing Mamre “stood” – the field, and the cave within it and all the trees in the field , within its entire boundary all around.”

The Bais Halevi says something similar to my Torah:

ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו גו’, השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. הנה אברהם לא ביקש רק המערה כי רק היא לבד נצרכה לו אז ואמר לו אשר בקצה שדהו כאומר כי לא יתקלקל השדה ע”י מכירת המערה יען כי המערה היא בקצה השדה, ועפרון השיב לו במרמה כי נותן לו במתנה השדה והמערה ובזה הראה לדעת דע”י לקיחת המערה גם השדה תקולקל ע”י דריסת הרגל וע”כ אמר כי נותן לו במתנה גם את השדה. ואברהם הבין כוונתו ואמר לו אם אתה שמעני נתתי כסף השדה. דישלם לו דמי כל השדה ובה הרי נכלל גם המערה אשר בקצהו: 

Vort 4)  Rabbi Efrem Goldberg in his weekly Chumash Shiur.

 וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃ 

Rashi:  לספוד לשרה ולבכתה. וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה

Rabbi Yisroel Meir Druk askes why did Rashi choose to say that the עֲקֵדַת was tied into Sarah’s death only when he came to eulogize and cry for his wife.  Rashi should have said iron the first asuk or the the first half of this pasuk.  Rabbi Druk answers that the test of the עֲקֵדַת continued even after sarah died.  How would Avrohom react.  Would he regret performing the Akedah or would he take it with faith in God and never question.  Even though Avrohom did the right thing, something bad happened.  Avrohom showed that he understood that the reason why Sarah died is because it was her time to die, not the Akedah.  Rabbi Druk also used this to explain why Avorhom eulogized Sarah and then cried.  Had he cried first, people would think that Avrohom possibly regarded listening to God and maybe he should have pushed back.  Thereof Avrohom first eulogized her, told over her sterling ife,  and  only then did he cry.  People would understand that he was crying over the loss of his great wife.

The final test of Avrohom was not the Akedah,  but the final test was his negotiations with Eforn.  Would Avrohom lose his cool with a petty and a bad fatih person.  Avrohom did not and passed the test.