Miketz: December 18, 2020

Gave a Chumash Shiur on December 17, 2020 for the family via Zoom.  In attendance Karen Schwartz, Yosef Janowski, Avi Beer, Chanie Caplan, Alltie Beer, and Matt Schwartz at the end.

We are still in quarantine in Toronto.  My mother in law is coming back from Baycrest, the rehab this coming week.

Bereshis – Chapter 41- Verse:1:

וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile,

Rashi:

                                                                                             ויהי מקץ. כְּתַרְגּוּמוֹ מִסּוֹף, וְכָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא:       

על היאר. כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין יְאוֹרִים חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיִם יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם וְנִילוּס עוֹלֶה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת:

Targum Onkelys –   וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא:

Targum Yonasun Ben Uziel:

ויהי וַהֲוָה מִסוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין עָאל דוּכְרָנָא דְיוֹסֵף קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ וּפַרְעה הֲוָה חָלִים וְהָא קָאִי עַל נַהֲרָא  – It was at the end of two years, that the remembrance of Joseph came before the Word of the Lord. And Pharaoh dreamed, and, behold, he stood by the river. 

Midrash 89:4

וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא.

“and Pharoah dreamt” – and do not all people dream?! Rather the dream of a king is regarding (or perhaps belonging to) the entire world.  

Questions on this Pasuk:

  1. The word וַיְהִ֕י is normally language use when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from a prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  This is a time of joy.  
  2. Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.
  3. It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?
  4. חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר׃ – all are written חסר and not   מלא
  5.  הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?
  6. The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

Answers:

Question #1)

The word וַיְהִ֕י is normally language used when the Torah is talking about troubled times.  Here Yoseph is about to be freed and go from prisoner and slave to the Viceroy of Egypt.  The #2 man in the country and the one responsible for the entire country,  

            The Ohr HaChaim Hakodesh has three answers: 

A)  This is the start of the exile of Egypt 

B)  The pain of the entire world that will be thrust into a severe famine for seven years     

C)  Pain of Yoseph who was imprisoned an extra two years 

Language of the Ohr HaChaim HaKadosh:

ויהי מקץ. טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס’ במס’ שבת (י:) וכמו שכתב הראב”ד (פ”ו הל’ תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו’:

עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב”ה כביכול לו צר בצרת עולמו, וצא ולמד ממה שדרשו ז”ל (מגילה י:) בפסוק (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה וגו’:

עוד ירמוז לצערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו ב’ שנים אחר חלומו של שר המשקים כי אז היה לו לצאת כאומרם ז”ל (ב”ר פ’ פ”ט) וז”ל בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני ניתוספו ב’ שנים, הרי שהוסיפו לו ב’ שנים בצער, ותמצא שאמרו ז”ל (שם) ויהי מקץ קץ שם לחושך. ולפי זה יכוין על זה הדרך ויהי מסיבת קץ שהוא יצר הרע שנקרא קץ כל בשר והוא סיבה לצערו של צדיק שנתים ימים. ובזה הרווחנו גם כן תחלת זה החשבון של שנתים שהוא לחלומו של שר המשקים שהיה זמן זכירת יוסף לטובה, וטעם ב’ שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני כנגד כל זכירה מנע ה’ זכרונו בראש השנה שהוא זמן הזכרון:

 Question #2)

Rashi says that  מִקֵּ֖ץ means at the end.  A) are there different translations of this word?  The Torah does not specifically say the end of what event.

Answer:    I do not fully understand the Sifsei Chachomim who says –  מקץ. פירש”י כתרגומו מסוף ופי’ כן דלא תימא מתחלה כמו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך שפי’ מתחלת שנה שלישית  . 

The Tur and the Tur HaAroch discusses the word  מקץ.    The Baal Haturim says:  

נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים (לעיל טז ג) מה להלן עשר שנים אף כאן עשר שנים.  ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר שנים ועוד שנתיים  

 The Baal Haturim explains the Pasuk as saying that Joseph was in jail for 12 years.   It says here מקץ and it says by Avrohom in Bereshis 16:3 – “מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים”,  therefore the word מקץ  means 10 years, plus another two years. Yoseph spent a total of 12 years in prison. 

For additional color see the below Tur Haruch from Sefaria.

ויהי מקץ שנתים ימים. פי’ לסוף ב’ שנים הי’ זה המעש’ שפרעה חלם ולא פי’ מתי התחילו ב’ שנים ונראה שהיה לסוף ב’ שנים מיציא’ שר המשקה מבית הסוהר שהי’ גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח’ ב’ שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי’ תפוש י”ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה’ בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט’ שנים הי’ תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי’ שנה ואחריהם ב’ שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב’ ביוסף ואם לא חטאו עד ט’ שני’ אחריו א”כ הרב’ דברו בט’ שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט’ שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר:

 Question #3)

It says  שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים.  It means two years, why not use the words שנתים שנים?   I saw some Meforshim but I do not have a good answer.

 Question #4)

חֹלֵ֔ם עֹמֵ֥ד ,הַיְאֹֽר  – all are written חסר and not  מלא

I do not have a good answer for this.  Other than the real story of this Parsha is hidden.

Question #5)

 הַיְאֹֽר׃ – Rashi says that this refers to the Nile.  Why not say the Nile river.  It would have said Pishon because I do not think it was called the Nile river at the time?

Both Onkelys and Targum Yonasan Ben Uziel translate הַיְאֹֽר as river.  Do they argue on Rashi or not?  You can say they don’t because the word itself does translate in river, Rashi is using the ה – הידעה.  Even though I would think that Targum Yonasan Ben Uziel would have been more specific.

Sifsei Chacomin discusses this – כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס כו’. ה”פ דק”ל למה כתיב על היאור בה”א הידיעה אלא ודאי ה”פ היאור הידוע הנזכר לעיל וקאי על הד’ נהרות שכתובים בפ’ בראשית (לעיל ב יא) וא”כ למה לא כתיב בכאן נהר כמו שכתוב שם אלא ודאי אי הוה כתיב נהר לא הייתי יודע על איזה נהר קאי שד’ נהרות כתובים לעיל לכך כתיב יאור כלומר הנהר שעשוים יאורים דכל שאר נהרות אינן קרויין יאורין חוץ מנילוס כמו שמפרש ואזיל ונילוס היינו פישון הנזכר לעיל בפרשת בראשית כדפירש רש”י שם וכל שאר נהרות דנקט רש”י קאי אשאר ג’ נהרות הכתובים בבראשית:

שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה כו’. דקשה לו כיון דקאי אאחד מד’ נהרות         הנזכרים בבראשית למה לא הזכיר אותו בשמו המיוחד אלא לפי שעשוי יאורים יאורים על ידי בני אדם לכן        קראו בשם יאור וכל שאר נהרות אינם עשויים כן:

Question #6)

The Ohr HaCahim asks another question.  The language of וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם implies that at the end of two years Pharah was already dreaming.  Proper language would be that at the end of two years, Pharaoh dreamt.   וחָלַם פרעה 

The Ohr HaChaim has two answers. I love his second answer and will explain it here:

 ועוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: 

The Ohr Hachaim is saying that during the entire two years Pharaoh was dreaming the dream of the cows and grains;  however he forgot it every morning.  At the end of the two years he dreamt and did not forget.  What does the Ohr HaChaim mean?  The redemption via the dreams of Pharaoh were to happen two years earlier and already existed.  When Yoseph added the two words and Harshem delayed Joseph’s redemption for two years, Hashem did not pull the dreams  back.  They already existed in the world.   Perhaps if Yosef could have done Tshuvah his redemption would have occurred before two years.

I think the Ohr HaChaim is saying something more profound.  Pharaoh forgot not because Hashem made him forget, but because he did not care.  He was not a benevolent ruler who truly cared about the Egyptians.  He was a typical tyrannical ruler who only cared about himself, his power,  and ruled harshly, with evil.  This is why he forgot. His dreams were not able to break through from his dream state to his consciousness.  There were  undercurrents in the world from Hashem that hard times were coming and also one one of redemption.   Had he been a ruler who truly cared about his subjects, such as a Dovid Hamelech or an Abraham Lincoln, he would have plugged into the Ratzon Hashem and remembered the dream.   Perhaps, if Pharaoh remembered the dream Yoseph would have been freed earlier because he would  have been needed to save the world.  This is what the Ohr HaChaim is telling us.  There are times of tremendous change in the world, of Siattah Dismayah in the world.  The world is changing, with Hashem putting the change into the spiritual atmosphere of the world where anyone with proper spiritual sensitivity can sense and plug into the Tatzon Hashem.

There are leaders who understood the undercurrent of a changing world and took their efforts into a new direction and did great things because they were plugged into the Ratzon Hashem.  In 1967 after the six day war, there was a new dimension Hashem put into the world, it was a world of T’shuvah.   The Lubavitcher Rebbe plugged into this new feeling in the world for a return to Judaism and his efforts became supercharged.  He made this a reality.   The Rebbe started his Tefillin campaign to bring light to the world.  The Rebbe understood that putting Tefillin on Jewish men is not a small unimportant feat.  It would change the life of the person  and bring positive results to the Jewish world.  The Lubavitcher also cared about the world at large and many non-Jewish people came to him for a blessing.

The second one was Theodore Herzl.  He came from the secular side.  He saw that the Jewish people were not going to survive Europe.  He was able to plug into the Ratzon Hashem due to his desire to help his fellow Jews and be the agent of change.  He plugged into the Ratzon Hashem just like Pharaoh could have.   Theodore Herzl created the reality of a Jewish state from a dream.    He died at 44 from the strain of efforts.  Martin Brody has a beautiful essay on the repentance of Theordoe Herzl and I have spoken about the complete Tshuva of Herzl.  Both are on my website, Kotzk.com,

Chapter 41 – Verse 2:

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

When out of the Nile there came up seven cows, handsome and sturdy, and they grazed in the reed grass. 

יפות מראה. סִימָן הוּא לִימֵי שֹׂבַע, שֶׁהַבְּרִיּוֹת נִרְאוֹת יָפוֹת זוֹ לָזוֹ, שֶׁאֵין עֵין בְּרִיָּה צָרָה בַחֲבֶרְתָּהּ:: 

Compare this Rashi to Onkleys who say Rashi but in the last two words of the Pasuk. 

Onkelys                                :וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחֲוָה:

Onkelys is saying Pshat like this Medresh – 89:4 – 

 וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, כג):  יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, כִּירִי עֶבֶד קִירִי אָדוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עב, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם, אָמַר רַב אַחָא נָשְׂאוּ הָרִים נְשִׂיאָתָן שָׁלוֹם לָעָם.

Targum Yonasan Ben Uziel does not pick up on this concept at all.

וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹי גוּמַיָא

and, behold, from the river came up seven oxen good-looking and fat-fleshed; and they grazed in the midst of the sedges.

Rashi                    (11 – באחו. בָּאֲגַם, מריש”ק בְּלַעַז, כְּמוֹ יִשְׂגֶּא אָחוּ (איוב ח

 Sefaria: IN THE REED-GRASS — in the marshy land. old French marais; English, marsh.  Similar is (Job 8:11) “Can reed-grass (אחו) grow?”

Artscroll:   In the Swamp i.e.   בָּאֲגַם – in the marshland, marese in Old French. It is like   אָחוּ in  יִשְׂגֶּא אָחוּ  in “(Would) a swamp flourish”

However Rashi seems to contradict himself from the Pasuk in Iyuv 8:11 where Rashi says –  ביצה מריש”ק בלע”ז:   The question is what is the translation of  אחו.  Here Rashi says swamp and the Ibn Ezra says it is either a valley where there is foliage or it is  a name of a specific plant. Perhaps Rashi feels that the old France word of מריש”ק is the meaning of אחו and  ביצה.       

Iyuv 8:11הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם                  ׃

Can papyrus thrive without marsh? Can rushes grow without water?

Rashi in Iyuv 8:13:

היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש”ק בלע”ז:

Can papyrus shoot up They will say this: Papyrus cannot grow except when the marsh is wet with its water and its moisture. בִצָה is marese in Old French, a marsh.

Ibn Ezra:   בלא בצה – כמו: ביצאותיו וגבאיו.  

אחו – ענינו צמחי אחו, כמו: ותרעינה באחו. 

Mezudas Tzion: ( אחו. שם צמח מה וכן ותרענה באחו (בראשית מא  2 

________________________________________________________________________________

Chapter 41 Verse 16:

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see (respond) to Pharaoh’s welfare.”

Both Sefaria and Artscroll translated the word ־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃ as the welfare of Pharah.  I believe that there are better words.   Yoseph was only asked to interpret the dream yet he said more, that upon hearing the bad news, God will additionally show Pharah a path to navigate through the bad times and will restore Pharaoh’s peace of mind, his equilibrium.  Joseph is saying that I will not only be interpreting your dream, but I will bring you solutions from God that will bring you peace of mind.  When people have a need or want advice, it is not enough to just listen and give advice, but to also embrace them and make them feel protected, that everything will be okay.  It is also emotional support.  

This is a little off topic.  When my mother moved to Lakewood, NJ in 1980 to take care of her parents, once they heard that my mother was coming, they felt better.  It was my mother’s presence that made them feel that everything will be okay. 

Allstate is the Good Hands People.  

Chapter 41 Verse 45:

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Pharaoh then gave Joseph the name Zaphenath-paneah; and he gave him for a wife Asenath daughter of Poti-phera, priest of On. Thus Joseph emerged in charge of the land of Egypt.—

Targum Yonasan Ben Uziel:

וּקְרָא פַרְעה שְׁמֵיהּ דְיוֹסֵף גַבְרָא דִטְמִירָן מְפַרְסֵם וִיהַב לֵיהּ יַת אָסְנַת דִילֵידַת דִינָה לִשְׁכֶם וּרְבֵיתָה אִיתַּת פּוֹטִיפֶרַע רַבָּא דְטָנִיס לְאִינְתּוּ וּנְפַק יוֹסֵף שַׁלִיט עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם

And Pharaoh called the name of Joseph, The man who revealeth mysteries. And he gave him Asenath, whom Dinah had borne to Shekem, and the wife of Potiphera prince (Rabba) of Tanis had brought up, to be his wife. And Joseph went forth as ruler over the land of Mizraim.

It was very appropriate that Yoseph would marry his niece’s daughter.  Asnath’s grandmother was Leah and mother was Dinah.  She was the daughter of great people.  See my Torah on Bersehich 34:1 –  וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃. 

Daas Zekanim:

ויתן לו את אסנת. וא”ת יוסף שהי’ מלך איך נשא בת הדיוט. ונ”ל לפי שמתחלה הי’ יוסף עבד לפוטיפר אמר בלבו אם לא אעשה רצונו לישא בתו יזלזלני וילשין אותי שהייתי עבדו אשאנה ויכבדני. ועוד י”ל שנשאה מפני שהית’ מזרע יעקב כדפי’ רש”י בפ’ וישלח דבת דינה הית’ משכם ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצוארה והשליכה והובאה למצרים ע”י נס כדפרישית וגדלה פוטיפר בביתו ולכך נקראת על שמו כמו שמצינו גבי משה רבינו ע”ה אלה בני בתיה וגו’. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה:

Sferno:

ויצא יוסף על ארץ מצרים יצא מלפני פרעה באופן מורה שהיה שליט על כל ארץ מצרים

, Yoseph  walked away from Pharaoh  in a bearing of royalty which indicated that he was now the ruler

 over the whole nation

Yospeh walked away from Pharaoh in a manner that he was ruler of the entire nation of Egypt.  The Sferno is saying Joseph’s entire bearing changed, he looked regal.   Took on the persona of  someone who was incharge.  It showed on his face, in his mannerisms, how he spoke, and in every action he took.

Chapter 41: Verse 47:

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃-During the seven years of plenty, the land produced in abundance.

Look at Rashi and Onkelys.  This is very confusing and I could not understand the Pasuk.

Chapter 41: Verse 51

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

Joseph named the first-born Manasseh, meaning, “God has made me forget completely my hardship and my parental home.”

What is the Pshat in this name?

Chapter 41: Verse 55

וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Jo-seph; whatever he tells you, you shall do.”—

ותרעב כל ארץ מצרים AND THE LAND OF EGYPT WAS FAMISHED — for all the grain they had stored up rotted except that of Joseph (cf. Genesis Rabbah 91:5).   He asked them “Why did you yourselves not lay up corn? Did he not publicly announce that years of famine were coming?” They answered him, “We gathered in much, but it has rotted”. He said to them, “If this be so — what he saith to you, do. See, he laid a decree upon the produce and it rotted; what will happen if he lays a decree upon us that we should die!” (cf. Genesis Rabbah 91:5)

Pharaoh was duplicitous.  He could have told Joseph not require circumcision.  He included himself with the common man and said  that Joseph is a demon, a Rasputin.  Yoseph can control nature and I, the mighty Sungod, is powerless.  Pharaoh knew that this is rubbish.  He wanted to find a scapegoat and someone to blame when the people were suffering. This is the first case of setting up a scapegoat if things go bad.   This is the first instance of anti-Semitism where the Jew is viewed as controlling the world, even nature itself.

Chapter 41, Verse 21:

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

They said to one another, “Alas, we are being punished on account of our brother, because we looked on at his anguish, yet paid no heed as he pleaded with us. That is why this distress has come upon us.”

Fascinating Ohr HaChaim:

ויאמרו וגו’ אבל. תיבת אבל אין לה משמעות כאן. והמתרגם אמר בקושטא. וגם עליה דן אנכי למה הוצרכו לומר בקושטא. עוד למה האריכו לשון לומר אשר ראינו וגו’ ולא אמרו סתם, ועוד היה להם לומר אשר מכרנוהו שהוא תכלית העון.

ואולי שנתכוונו לומר להיות שצדדו בטעם צרה זו אם הוא בשביל מכר יוסף ודחו טעם זה כפי מה שכתבתי למעלה (ל”ז כ’) שכפי הדין דנוהו להריגה ואם כן המכר שעשו לו הוא אדרבה מדת החסד, ואם על שגרמו צרת אביהם אדרבה דבר זה יוסיף לו מכאוב ולא יעשה ה’ יסורי עון צער אביהם בדבר שיגדל עוד צער על צערו, ואשר על כן לא מצאו עון ואמרו אבל אשמים וגו’ אשר ראינו וגו’ פי’ שעל כל פנים היה להם לרחם עליו בראות אחיהם מתחנן על סכנת נפשו ונתאכזרו עליו ודבר זה מגונה לצדיקים לעשותו על כן באה וגו’:

Ohr HaChaim 37:20

ועתה לכו וגו’. פי’ לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז”ל (ב”ק כו.) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם:

ואומרו ונשליכהו וגו’ ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר: 

ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה’ יבוא במשפט:

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג”כ (רמב”ם הל’ מלכים פ”ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה’ אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז”ל (ב”ר פ’ כ”א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש: 

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s