Chief Rabbi Jonathan Sacks Torah – The Conflict of Brothers

Yosef’s Forgiveness 

Resh Lakish and Repentance

Life of My Mother Jean Morgenstern

April 1865 – The Month That Saved America by Jay Winick

President Abraham Lincoln and General Ulysses S. Grant

Surrender at Appomattox

The First Ramban on Parshas VaYechi

The First Kli Yakar on Parshas VaYechi

The Right HonourableThe Lord Sacks

Family Update:

We drove back from Toronto to Chicago this past Sunday. December 28th.   My  mother-in-law came back from Baycrest where she was rehabbing from surgery for a broken hip.  She has not changed.    Serka came down with Covid and we decided to head back to Chicago.   Serka  still has a loss of smell and taste.  She finished her quarantine since she got Covid and tested positive.  I have to quarantine for another week.  I am listening to Carlbach as I am writing this.

On Shabbos, I read about 100 pages of the book, April 1865 – The Month that Saved America by Jay Winik written in 2001.

Rabbi Sacks has a 7 page Torah Vort in his book  Covenant and Conversation titled, The Future of the Past.   Rabbi Sacks focuses on Bereshis 50:19-20 –  Pages 341-342:

The brothers told Joseph the following in Verse 50:15- 16

  וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

So they sent this message to Joseph, “Before his death your father left this instruction:

כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

So shall you say to Joseph, ‘Forgive, I urge you, the offense and guilt of your brothers who treated you so harshly.’ Therefore, please forgive the offense of the servants of the God of your father.” And Joseph was in tears as they spoke to him (see what I wrote from Rabbi Bitterman who explains why Yosef cried. Blog Post Parshas Vayechi December 18, 2021.) 

Joseph probably knew that his father never told his brothers what they claimed.  Rabbi Sacks says ”Yet Joseph takes his brothers seriously – not because he believes them but because the very fact that they say this indicates that they are still feeling anxious and guilty.  His response is majestic in its generosity, as follows:

וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃       

But Joseph said to them, “Have no fear! Am I a substitute for God?

וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Besides, although you intended me harm, God intended it for good, so as to bring about the                                     present  result—the survival of many people. 

Rabbi Sacks writes in page 342 of his book,  “As we have already discussed, this final scene is the resolution of one of  the central problems of the book of Genesis:  the continuing theme of sibling rivalry.  A book replete with tensions, hatred and competition ends with forgiveness.  This closing is essential to the biblical drama of redemption, for if brothers cannot live together, how can nations?  And if nations cannot live together, how can the human world survive?  Only now with the reconciliation of Joseph and his brothers, can the story move on to the birth of Israel as a nation, passing from the crucible of slavery  to the constitution of freedom as a people under the sovereignty of God.”

How appropriate that over Shabbos  I read about 100 pages from Jay Winik’s book, April 1865.   The Civil War pitted brother against brother.  It is the same theme that Rabbi Sacks talks about, the need to heal the rupture so that the future can move forward.  President Abraham understood that just like he won the war, he had to win the peace.  

I quote from page 208 of Jay Winik’s book, “After four bloody years of reaching for the Confederacy’s jugular, Lincoln’s humanity is unchanged,  This avatar of total war is a staunch advocate of a soft peace, a generous peace, a magnanimous peace, just as Grant has carried out at Appomattox.   It is his River Queen doctrine writ large.  So passionately does he feel about this matter that he will directly tell his cabinet today, in no uncertain words, there is “no greater or more important [issue] before us, or any future Cabinet” than Reconstruction.”

Jay Winik writes on page 193.  “Appomattox was not preordained.  There were no established rules or well-worn script.  If anything, retribution had been the larger and longer precedent.  So, if these moments teemed with hope — and they did — it was largely due to two men, who rose to the occasion, to Grant’s and Lee’s respective actions; one general, magnanimous in victory, the other, gracious and equally dignified in defeat, the two of them, for their own reasons and in their ways, fervently interested in beginning the process to bind up the wounds of the last four years.  And yes. If, paradoxically, these were among Lee’s finest hours, and they were, so, too, were they Grant’s greatest moments.”

General Ulysses S. Grant treated General Robert E. Lee and the surrender of Lee’s army with dignity and tenderness.  The Union allowed General Lee’s men to surrender with dignity.  There was a stacking of the arms and acknowledgment that the men who were surrendering were honorable and deserving of respect.   General Grant carried out President Abraham Lincoln’s orders at City Point (General Grant’s command post) that there will be no bloody work and no  hangings.  This was atypical of war where the victors exact punishment on the defeated army with hangings, killings, and brutality.

The second half of Rabbi Jonathan Sack’s Torah is what I want to explain and is what animates me.

Yoma 86B states in the name of Resh Lakish:

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה’ אלהיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה

Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.

Rabbi Sacks asks – we understand that repentance can change your intent  from intentional sins to unwitting transgressions.    However, how does your deliberate sin count as merits?  How do you change the reality of what you did? It has been done, it is part of the past.  Even the Pasuk that Resh Lakish brings down in Ezekial does not support what Resh Lakish says.  The Pasuk says that he will live in the future but not that his past wrongdoing is a merit.

Rabbi Sacks answered that “once the brothers had undergone complete repentance, their original intent was canceled out.  It was now possible to see the good, as well as the bad consequences of their act – and to attribute the former (good acts) to them.  Strpped of their initial aim, the act could instead be defined by what part it played in a providential drama whose outcome was only now fully apparent in retrospect.”  God wanted Joseph to be sold down to Egypt.  If the brothers had not sold Joseph perhaps on  his way back home, Joseph would have been kidnapped.  What the brothers did was wrong, however, now since they regretted their actions, their original intent is canceled out and their sale of Joseph  is part of God’s divine plan.  This is what Yosef told the brothers in Verses 50:19-20.  

This is the story of my mother’s life.  She made major  mistakes in her life.  She had to pick herself off the mat, fight for everything, suffer setbacks, and in the end this humble person whose prospects for a good life initially seemed unattainable, became the matriarch of a glorious family.   Her children and grandchildren flourished, raised beautiful families, found success in America, and lived the American dream.   When my mother died in late 2017 she had over 140 living children, grandchildren, great grandchildren.  The number is now approaching 150.  My mother’s mistakes ended up becoming the foundation for a great and glorious family.  Her mistakes became merits.     This is what my sister Karen told my mother after my mother got sick.  My mother was confined to the house and no longer able to come and go.  All she did was sit and replay her  life in her mind.    She expressed her anguish to Karen about her mistakes.  Karen responded, Ma look what your mistakes produced, a Pesach and an Arela and their families.  Look at Lisa and Mitch.  We should only be so lucky.

I must add that my grandparents Sholem and Chana Feigal Sklar came to America and stayed Orthodox.  They did not change.  My grandfather did not change in America, kept his beard, and lived his life as he lived in Europe.    Zedi had 6 brothers and sisters in America that came before him and none remained Orthodox.  They told him that here in America you have to become American and shave your beard.  Initially, his siblings did have success with Esther Diamond brothers getting PHDs from the University of Chicago and working on the Manhattan project.  However, in 2020 all  his 6 brothers and sisters may have 50 descendants, only two Orthodox.  However in terms of success in America Zedi and Bubi’s kids have succeeded beyond expectations in 1923 living on Maxwell Street.  They now have over 250 descendents including Torah scholars, doctors, lawyers, businessmen and of course myself.

I saw a very nice Ramban at the beginning of the Sedra:  https://en.wikipedia.org/wiki/Nachmanides

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כבר הזכרתי (לעיל מג יד) כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית (דניאל ז ז) רומי הרשעה כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם במכירת יוסף אחיהם ויעקב ירד שם מפני הרעב וחשב להנצל עם בנו בבית אוהב לו כי פרעה אוהב את יוסף וכבן* לו והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען כמו שאמרו (לעיל מז ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען והנה לא עלו אבל ארך עליהם הגלות ומת שם ועלו עצמותיו   וזקני פרעה ושריו העלוהו ועשו עמו אבל כבד וכן אנחנו עם רומי ואדום אחינו הסיבונו ביאתינו בידם כי כרתו ברית עם הרומיים ואגריפס המלך האחרון לבית שני ברח אליהם לעזרה ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים והגלות ארך עלינו מאד לא נודע קצו כשאר הגליות ואנחנו בו כמתים אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה’** ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו*** ואנחנו נראה בנקמת ה’ יקימנו ונחיה לפניו****:

*I thought this was not true.  I have written that Pharaoh viewed Yosef as his hatchet man based on a Pasuk in Miktaz.  Perhaps both are true that he did love Yoseph.  At the same time when needed, he made Yoseph a scapegoat and his hatchet man.  

** I believe this was fulfilled in the first half of the 20th century starting with the Balfour Declaration and ending with 1948 when the State of Israel was declared.

*** Perhaps this is what has and is what is happening over the last 50 years starting with the UN and spreading to the EU. They cannot accept Israel’s great success and use it to better the Arab world and the entire world.  Rather than harnessing the entrepreneurship and energy of Israel, they choose to attempt to hurt and destroy Israel, keeping over 1 Billion people enslaved to poverty, religious fanatics, megalomaniacs, without hope for the future.   

**** We want the world to be a partner with the Jews and Israel, and not face retribution.

I also spent time on this Kli Yakar:   https://en.wikipedia.org/wiki/Shlomo_Ephraim_Luntschitz

ויחי יעקב בארץ מצרים וגו’. למה פרשה זו סתומה, אלא כיון שנפטר יעקב התחיל השעבוד ד״א שבקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. ד״א שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם. כך היא הנוסחא בב״ר (צו א) כפי הנראה שאין סמך מן המקרא לכל הדרשות האלו וכולם כמתנבאים. ואשר נראה לי בזה לפי שמצינו כאן סתימה שלא כדרך הפרשיות הסתומות שבתורה שיש בהם ריוח לפחות כשיעור פרשה סתומה, וכאן אין ריוח כלל ודאי שכונת עזרא הסופר להסמיך פסוק ויחי לפסוק שלפניו וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וגו’. כאילו היה הכל פסוק אחד, ע״כ נחלקו ג’ לשונות אלו במשמעות דורשין.

כי ללשון ראשון הדורש, שכיון שנפטר יעקב התחיל השיעבוד יהיה קישור שני פסוקים אלו על זה האופן, כי מתחילה אמר וישב ישראל בארץ גושן הורה בלשון ישיבה שהיה להם ישיבה של שלוה ומנוחה, ויאחזו שהיה להם גם אחוזה בארץ ויפרו וירבו מאד, וכל זה היה בזמן ויחי יעקב כי בחייו עמד להם זכות יעקב שזכו לכל אלה, מכלל שבמותו פסק זכותו ופסק הכל, כי לא היה להם עוד ישיבה של שלום מצד השעבוד, וכ״ש שלא היחה להם אחוזה בארץ כי עבדים המה, וכן לא ניתן להם לפרות ולרבות כי בקשו להמעיטם ע״י העינוי באמרם פן ירבה, ולפי זה היתה מיתת יעקב סבת השעבוד.

ונוכל לומר בהפך זה, שהתחלת השעבוד היה סבת מיתתו כי קיצר הקדוש ברוך הוא שנותיו שלא הגיע לימי אבותיו שלא יראה בשעבוד בניו, כי בא הזמן של ועבדום וענו אותם. לכך נאמר ויקרבו ימי ישראל למות ואמרו רבותינו ז״ל (בר״ר צו ד) כל מי שנאמר בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו, ובדרך זה יהיה הסמיכות מבואר ג״כ כמו בדרך ראשון, ומספר י״ז שנה דנקט לומר שמכירתו של יוסף שהיה בן י״ז שנה, גרם להם שלא ישבו בשלום במצרים כ״א י״ז שנה.

וללשון שלישי הדורש, לפי שנסתמו ממנו כל צרות שבעולם יאמר הכתוב אע״פ שהיה כל ימיו בצרה וגרות כמ״ש ימי מגורי ק״ל שנה מעט ורעים, מ״מ לגודל השלוה שהיה לו תוך י״ז שנים שראה ישיבת בניו בשלום ויאחזו בארץ ויפרו וירבו נשכחו ממנו כל הצרות הראשונות שעברו עליו והיו כלא היו, לכך נאמר ויהי ימי יעקב שני חייו קמ״ז שנה כי אותן ק״ל שנים לא היו נחשבים מכלל ימי חייו לגודל צרותיו, ועכשיו למפרע נחשבו כולם שני חייו, וזה לפי שנסתמו ממנו כל הצרות שעברו וכאילו היה חי חיים נעימים ועריבים בכל שנותיו, שהרי באמת יוסף היה חי, לכך סמך ויחי יעקב אל הפסוק הקודם, ומה שהשמיט רש״י לשון זה לפי שנראה לו שהיינו הך הלשון ראשון כאשר הוא מבואר למבין בהתבוננות מעט.

ואולם הלשון השני הדורש, שבקש לגלות הקץ ונסתלקה ממנו השכינה, לפי שבא לתרץ מהו שאמר ויחי יעקב בארץ מצרים י״ז שנה מאי קמ״ל, וכי עדיין לא ידענו שהיה במצרים י״ז שנה, שהרי בבואו לפני פרעה אמר ימי מגורי ק״ל שנה, וא״כ למה הוצרך לומר שהיה חי במצרים י״ז שנה, ועוד למה לא הזכיר לשון זה באברהם ויצחק או אמהות, אלא ודאי שבא להורות שפרשה השכינה ממנו, לפי שנאמר למעלה ותחי רוח יעקב אביהם, שפירושו ששרתה עליו השכינה מדקאמר רוח יעקב, וסד״א ששרתה עליו רוח הקודש כל הימים עד יום מותו, קמ״ל ויחי יעקב בארץ מצרים כי בבואו למצרים חי יעקב אבל לא רוח יעקב שנסתלקה ממנו השכינה מיד, לפי שאמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, וא״כ מיד היה מוכן אל הצואה לצוות מחמת מיתה והיה חושש הקב״ה פן יגלה הקץ על כן נסתלקה ממנו השכינה, ועדיין לא ידענו מאיזו טעם נסתלקה שכינה ממנו, ע״כ באה פרשה זו סתומה לסמכה לפסוק וישב ישראל בארץ גושן, לפי שמהידוע שימשך נזק גדול מן ידיעת הקץ, כי הדורות הקודמים היודעים שהגאולה לא תהיה בימיהם לא ידרשו את פני ה’ לבקש על הגאולה ועל התמורה.

וכן פירש בעקידה, על המדרש (ילקו״ש קנז מט) האומר כשבקש יעקב לגלות הקץ אמר הקב״ה ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב) ר״ל שלא היית חס על כבודי, כי מידיעה זו ימשך נזק זה שלא יקראו אותי ולא יבקשו פני הדורות הקודמים ויבקשו לישב וכמתיאשים מן הגאולה, על כן סתם וחתם ה’ הקץ האחרון כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה’ ואת דוד מלכם ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד, כאשר בעונינו מדה זו מצוייה בינינו אפילו בזמן שאין הקץ נודע מ״מ רבים המה עמי הארץ המתישבים בארצות העמים ובונין להם בתים ספונים וחשובים ושל אבנים בנין הקיום, ובסבה זו לעולם אינן דורשין את פני ה’ בכל לב להביאם אל ארצם, וע״כ הקב״ה מניחם שמה, 

ולהנחה זו פסוק וישב ישראל בארץ גושן. מדבר באשמת ישראל, שבקשו להיות חושבים ולהיות להם אחוזה בארץ לא להם, ונזק זה בא להם לפי שקץ גלות מצרים היה נודע להם, על כן הדורות הראשונים אשר ידעו בבירור כי לא בימיהם תהיה הגאולה ההוא בקשו להם ישיבה של קבע ואחוזה בארץ מצרים, על כן סמך לפסוק זה פסוק ויחי יעקב דלהורות שנזק זה הנמשך לאותן הדורות מחמת שהיה קצם נודע גרם לויחי יעקב אבל לא רוח יעקב, כי אם יעקב לבדו היה חי כדי שלא יגלה הקץ לאחרון ושלא יתפשט נזק זה לדורות.